מהו גיל המעבר?
הפסקת המחזור החודשי מסמל בתרבויות רבות את המעבר בחייה של אישה מפוריות לבלות. אולם למעשה, המעבר הזה הינו תהליך הנמשך תקופה של כשנתיים עד עשר בעשור החמישי לחיים המלווה בסימפטומים רבים אחרים, והמכונה על כן; 'גיל המעבר'.
תסמיני גיל המעבר
באיזה גיל מתחיל גיל המעבר? גיל המעבר מתרחש בסביבות גיל 50, כאשר אצל חלק מהנשים גיל המעבר מופיע מוקדם יותר וכולל תסמינים ובעיות נוספות לאלו המוכרות לתופעה זו. הכניסה לגיל המעבר מתבטאת בירידת היכולת של השחלות לייצר הורמוני מין נשיים: אסטרוגן ופרוגסטרון. ירידה זו מתבטאת באופן שונה אצל כל אישה, יש נשים שיסבלו מביוץ בלתי סדיר שגורם למחזור ומשך ווסת בלתי סדיר בלבד, עד להפסקה המוחלטת של המחזור בתחילת גיל הזהב. מצד שני יש נשים שיחוו מגוון רחב של תסמינים, את התסמינים נהוג לחלק לשלוש קטגוריות עיקריות:
- תסמינים וואזומוטוריים – המוכרים כגלי חום, תחושת דופק מואץ והזעת יתר.
- תסמינים נוירופסיכיאטריים – המתבטאים בדיכאונות, נדודי שינה, מצבי רוח וכדומה.
- תסמינים אורוגינטליים – מלווים בתסמינים פיסיים כגון: יובש וכאב בנרתיק, כאבים במהלך ולאחר קיום יחסי מין ודימומים מהנרתיק.
סימפטומים אלו עלולים לעורר בנשים רבות חשש ובלבול, לכן מומלץ לכל אישה לברר כמה שיותר על תופעות אלו ולגשת לייעוץ רפואי אצל מומחה נשים על הטיפולים השונים העשויים להקל על מעבר תקופה זו.
לעבור את גיל המעבר – טיפול ומניעה
סביבה חמה, מתח נפשי, אוכל מתובל, אלכוהול וקפאין עשויים לעורר את גלי החום לעיתים יותר שכיחות, לכן מומלץ להימנע מהם.
פעילות גופנית קבועה, שינה מספקת ואורח חיים פעיל אף הם עשויה להקל תופעה זו כמו גם על התופעות הנוירופסיכוטיות.
מעבר למניעה, ניתן לברר אצל רופא נשים לגבי טיפול תרופתי באנטידפרסנטים (נוגדי דיכאון תלת- טבעתיים) או טיפול בתחליפי הורמונים לגיל המעבר, המטפל גם בתסמינים הנוירופסיכוטיים.
ההחלטה בדבר טיפול הורמונאלי חלופי מבוססת על מערכת שיקולים רחבה, הכוללת הערכת יחס תועלת-סיכון פרטנית לכל אישה.
טיפול בהורמון האסטרוגן בדמות משחות וקרמים מונעת אף את התסמינים האורוגינטליים העשויים להיות הטריגר לירידה בחשק המיני.
סיבה נוספת לירידה בחשק המיני יכולה להיות נפשית, כלומר שינויים בתפיסת האישה את עצמה ואת מיניותה, או אז הטיפול האסטרוגני נמצא לא יעיל אך הנסיון מראה שטיפול בהורמון הגברי- הטסטוסטרון, דווקא כן.
ירידה בחשק המיני יכולה כם לנבוע מתחושה לא נוחה עקב התרחבות הנרתיק. תופעה זו מורידה את ההנאה של שני בני הזוג והמראה הלא אסתטי יכול לגרום לבושה ותחושת אי נוחות. כיום קיים ניתוח פשוט להצרת הנרתיק. הניתוח משחזר את מבנה הנרתיק ומחזיר את ההנאה ליחסי המין.
מחקרים שפורסמו לאחרונה טוענים כי תחליפי הורמונים בגיל המעבר יכולים לגרום לסרטן השד אצל נשים עם נטיה לכך.
בעקבות כך חלה עלייה במספר הנשים הבוחרות בטיפול אלטרנטיבי בגיל המעבר. תחומים כגון דיקור סיני, נטורופתיה ורפלקסולוגיה מציעים טיפול פיזי ותזונתי שמבטיח להקל על תסמיני גיל המעבר ולעפוך את השלב הזה לנוח בהרבה.
מחלות בגיל המעבר וטיפול בהן
אוסטאופורזיס
זהו המונח הרופאי המתייחס לירידה בחוזק העצם. דלדול העצם מתיחס בעיקר לעצמות הספוגיות, הבונות את גופי החוליות, שורש כף היד ומפרקים, מכיוון שעצמות אלו חלשות ופריכות יותר. למרות שתופעה זו מתרחשת הן בגברים והן בנשים משנות החמישים והארבעים לחייהם בהתאמה, היא שכיחה יותר בנשים בתקופת גיל המעבר.
אוסטאופורזיס שלאחר המנופואזה, הופכת את העצם לפריכה כל כך עד כי כל חבלה זעירה עשויה לגרום לשבר, וכאשר הוא מתרחש בגופי החוליות הדבר מביא לידי קיצור הקומה והופעת גבנוניות.
העלאת צריכת הסידן במזון שומרת על העצם חזקה. סידן נמצא במזונות רבים כגון מוצרי חלב, ובנוסף כיום הוא גם מוסף באופן תעשייתי למזונות הנמכרים בשווקים. קפסולות סידן אף הן דרך להשלים את הסידן הדרוש לגוף העומד על 1000 מיליגרם לפני גיל המעבר ו-1500 מיליגרם לאחריו.
פעילות גופנית כגון הליכה, ריצה או אימוני כושר מסייעים למניעת אוסטופורזיס, כמו גם צריכת כמות מספקת של ויטמין D באמצעות חשיפה במידה מתאימה לשמש וממקורות מזון.
טיפול הורמונלי באסטרוגן עשוי להאט את קצב ההדלדלות ולמנוע את שבירתן, אך כאמור טיפול בו אינו מתאים לכל אחת ולכן יש להיוועץ ברופא נשים לצורך התאמת הטיפול. בנוסף, לאחרונה נכנסה לשימוש תרופה שהינה אנלוג להורמון הפרהטירואיד, המזרז את יצירת העצם החדש.
בממוצע, רק אחת מכל ארבע נשים תחלה באוסטאופורזיס, וישנם גם גורמי סיכון למחלה; נשים לבנות ורזות, בנות לאמהות הסובלות מאוסטאופורוזיס, חוסר איזון הורמונאלי, דיאטה דלת סידן, עישון ושתיית אלכוהול מגבירים את הסיכון לחלות בה.
מחלות לב
הסיכוי לחלות במחלות לב עולה בצורה משמעותית בנשים לאחר גיל המעבר, ומהווה את גורם התמותה מספר אחת בנשים לאחר גיל זה; סיבת המוות הנפוצה ביותר רצל נשים מעל גיל 65 היא מחלות לב למינהן, התמותה ממחלות לב גבוהה בהרבה מסיבות מוות מפורסמות יותר כדוגמת סרטן השד, סרטן השחלות ומחלות נוספות.
גורמי הסיכון בקרב נשים כוללים השמנת יתר, לחץ דם גבוה, תחלואה כגון סכרת, עישון סיגריות וצריכת אלכוהול גבוהה, רמה נמוכה של פעילות פיזית, תורשה משפחתית וגיל.
התברר שלאסטרוגן חשיבות רבה במניעת מחלות לב והוא בעל השפעה ישירה, ככל הנראה, על תפקודו התקין של הלב.
אולם, השפעת הטיפול ההורמונלי בו שנויה כיום במחלוקת. עם זאת, מוסכם וידוע כי שמירה על בריאות כללית כבר מגיל צעיר יכולה להפחית משמעותית את הסיכוי ללקות במחלות לב בגיל מבוגר, אמצעי מניעה כוללים: פעילות גופנית, שמירה על משקל תקין, שמירה על ערכי כולסטרול ושומנים תקינים, הימנעות מעישון ושמירה על לחץ דם תקין.
סרטן
סוגים מסוימים כמו סרטן השד, סרטן המעי הגס, סרטן צוואר הרחם והשחלות, נפוצים יותר בקרב נשים לאחר גיל ה-40-50- תקופת גיל המעבר.
טיפול הורמונלי עשוי לסייע גם כאן, אך כאמור הוא אינו מתאים לכל אישה. לכן, ישנו צורך בביקורת קבועה אצל רופא הנשים, הן לצורך מעקב רפואי והן לצורך התוועצות בדבר דרכי המניעה של התפתחות סוגי סרטן שונים.
דמנציה
דמנציה היא הפרעה המשפיעה על הזיכרון כמו גם על יכולת הביטוי, השפה, הקואורדינציה, ההתנהגות והלימוד. הסיכון לדמנציה גדל לאחר גיל המעבר, ושכיחותה של המחלה בקרב נשים הוא מעט יותר גבוה מזה שבגברים בני גיל הזהב.
בשלבים מתקדמים של מחלה מופיעים שינויים במצבי הרוח והפרעות התנהגותיות, אובדן זיכרון ופגיעה ביכולות התפקוד היומיות.
המחלה מתפתחת לאיטה לאורך 10-15 שנים. מחקרים תיארו את האסטרוגן כמועיל לשימור תפקוד קוגנטיבי ומניעת דמנציה, אך גם כאן, הדבר שנוי במחלוקת ונתון לשינויים מאישה לאישה ולכן מומלץ להיוועץ ברופא נשים לפני הטיפול.
מידע רב נוסף ניתן למצוא ברשימת מאמרים גיל הזהב