הרפס גניטלי הוא מחלת מין נפוצה ומדבקת שפוגעת באברי המין של נשים וגברים. המחלה מועברת בעת קיום יחסי מין. הגורם לה הוא וירוס הרפס סימפלקס שחודר מבעד לעור ופוגע ברקמות ריריות בו.
הרפס גניטלי מאופיין בהפוגות וחזרות, ומטופל בתרופות אנטי ויראליות הסייעות על הקלה בסימפטומים ומדכאת את התפרצותם אולם אינה מעלימה את המחלה לחלוטין כך שלמעשה אין להרפס גניטלי מרפא.
הרפס גניטאלי: מחלה ויראלית
בעולם המערבי חלה בשנים האחרונות עלייה בהרפס מהסוג הפוגע באברי המין. עם התרחשות הזיהום הוויראלי, הוא נשאר בגוף לאורך כל החיים ומופיע בהתפרצויות חוזרות, עם או ללא תסמינים.
רמת ההדבקה של המחלה גבוהה ביותר בזמן הופעת הסימנים אולם גם במצבים בהם הסימנים נובעים רק מהפרשות הנגיף קיים סיכוי להידבקות.
תסמיני הרפס גניטלי בנשים
תסמינים ראשונים – התפרצות ראשונה מופיעה כיומיים עד שבוע ממועד ההדבקה ומתאפיינת בהופעת שלפוחיות וכיבים כואבים באברי המין, המלווים באדמומיות ונפיחות ובחלק מהמקרים גם בהפרשות דלקתיות.
השפעות על איברי המין – הופעת סימנים אזוריים כגון תחושה בלתי נוחה באזור אברי המין וקושי בהטלת שתן.
השפעות על הגוף – סימנים מערכתיים הכוללים חום, כאבי מפרקים, חולשה.
תסמינים מסוכנים – הרפס גניטלי בנשים קשור גם בסיכון להיווצרות דלקת קרום המוח.
התפרצויות חוזרות – התסמינים במקרים חוזרים זהים לתסמינים בהתפרצות הראשונה, אך הם פחות חמורים.
התפרצות הרפס גניטלי נחלקת לשניים: התפרצות קלינית מתבטאת בתסמינים גלויים לעין והתפרצות תת קלינית בה אין הופעה של פצעים גלויים. חשוב להדגיש שכתשעים אחוזים מהנשים אינן חוות תסמינים כלשהם, אך עלולות להדביק אחרים במחלה.
סימנים ראשונים להרפס גניטאלי
התסמינים כוללים גבשושיות אדומות וקטנות, שלפוחיות ופצעים פתוחים באזורי אברי המין. במקביל תופיע תחושת גרד וכאב סביב אברי המין, בישבן ובפנים הירך. הסימן הראשון להידבקות במחלה הוא תחושת גרד כאשר לאחריו יופיעו בהדרגה שלפוחיות ופצעים פתוחים אשר עלולים לדלוף ולדמם. הזיהום גורם לרגישות באזור אברי המין וגורם לקושי במתן שתן.
הסימנים הראשונים למחלה מזכירים את אלה המופיעים בשפעת וכוללים כאבי ראש, חום וכאבי שרירים כאשר במקביל עלולה להופיע נפיחות בבלוטות הלימפה אשר באזור המפשעה.
התפרצויות חוזרות
הסימנים כאמור מופיעים ונעלמים במקביל להתפרצויות המחלה אשר משתנות בין אדם לאדם, ישנם מצבים בהם "נעלמת" המחלה לשנים רבות אולם הסימנים עלולים להתפרץ גם לאחר 40 שנה מההתקף הראשון. אצל רוב החולים, תדירות ההתקפים נמצאת במגמת ירידה עם השנים כאשר ההתפרצות הראשונה היא הקשה ביותר ובמקרים רבים מדובר גם בהתפרצות האחרונה.
תסמיני המחלה כאמור חמורים יותר בהתקף הראשון כאשר הנגיף עובר ממצב של תרדמת למצב פעיל, בשלב זה המערכת החיסונית אינה מזהה את הנגיף והזמן הדרוש לייצור הנוגדנים ארוך יותר ובו בעת נגרמת פגיעה והרס של תאים רבים. בקרב נשים כ-80% מהחולות בהרפס גניטלי, סובלות מפגיעה בשופכה המלווה בתחושת כאב בזמן הטלת שתן ועלולה להוביל לזיהום בצוואר הרחם.