עצבות, דיספוריה ועוד רגשות דומים ולא נעימים, הם נחלתם של כולנו, מידי פעם בפעם. כולנו חשים עצבות כאשר העניינים לא מתנהלים כפי שרצינו, כאשר אנחנו נפגעים ממישהו, או כאשר משהו רע קורה לנו או למישהו בסביבתנו. הרגשות הללו הם כמובן נורמאלים, חלק ממנעד התחושות הרחב המאפיין את המין האנושי.
אך במקרים מסוימים, הרגשות העצובים והקשים, יכולים להפוך לרגש השולט בחיינו, ללא יכולת לחוש גם תחושות אחרות של שמחה, עליצות וכדומה אלה הם מקרים בהם התחושות הדיספוריות מפסיקות להיות נורמאליות, והופכות לתופעה ששמה דיכאון.
דיכאון הוא אחת ממחלות הנפש הנפוצות ביותר בעולם המערבי. יש המדברים על 15% מהאוכלוסייה הלוקה בדיכאון ברמה כזו או אחרת. הדיכאון פוגע בכולם: נשים, גברים, קשישים ואפילו ילדים (אם כי הוא נפוץ בעיקר בקרב נשים).
מאפיינים של דיכאון
כאמור, המאפיין הבסיסי של דיכאון הוא תחושה של עצבות או דיספוריה במשך רב היום, כמעט כל יום (על מנת לאבחן דיכאון קליני ברמה הפסיכיאטרית, על תחושות אלה להמשך לפחות שבועיים).
העצבות יכולה להיגרם כתוצאה מאירועים כלשהם, או להיות מוכללת ללא קשר לנסיבות (יש לציין, שלא מאבחנים דיכאון בשנה הראשונה לאחר מותו של קרוב. אבל מסוג זה נחשב לנורמאלי). בנוסף לכך, מפגינים החולים את כל או חלק מהסימפטומים הבאים:
- חוסר הנאה- חולים בדיכאון לא חשים הנאה, ולא מעוניינים לעסוק בפעילויות כלשהן, גם כאלה שבעבר גרמו להם לתחושה טובה. במקרים קשים, החולים בכלל לא יוצאים מהבית או אפילו מהמיטה.
- שינוי בתיאבון- פעמים רבות מלווה הדיכאון בחוסר תיאבון או חשק לאכול, שגורם לירידה במשקל. במקרים אחרים, החולה דווקא אוכל יותר מאשר בדרך כלל ("מזון נחמה") ועשוי לעלות במשקל.
- שינוי בדפוסי שינה- חולים רבים מתקשים לישון, לא נרדמים או מתעוררים פעמים רבות במשך הלילה ונזקקים לכדורי שינה. במקרים אחרים, דווקא צוברים החולים שעות שינה רבות, ומעבירים כך את רוב ימיהם.
- קשיים בקשב, ריכוז וביצוע משימות.
- ירידה בתחושת הערך העצמי, מלווה פעמים רבות בתחושות אשמה קשות.
- אובדנות- עשויה להתבטא במחשבות על מוות, מחשבות העוסקות בהאם, איך ומתי אפשר או כדאי לפרט להרוג את עצמו, וכמובן- ניסיונות לבצע מעשה אובדני (לעיתים, מספר פעמים).
סוגי דיכאון
ישנם סוגים שונים של דיכאון, שההבדל ביניהם הוא בעיקר בעוצמה או בתדירות של הדיכאון. דיכאון מג'ורי מאובחן כאשר התחושות הדיספוריות קשות, ונמשכות לאורך זמן. סימפטומים קלים יותר מקבלים אבחון של דיסתימיה. קיים דיכאון אשר אופייני לעונה מסוימת בשנה (בדרך כלל חורף) ונקרא דיכאון עונתי. ישנן נשים שסובלות מדיכאון בזמן הריון, מדיכאון לאחר לידה, או מדיכאון קדם וסתי, אשר מאפייניהם הפיזיולוגיים שונים מזה של דיכאון רגיל. סוג דיכאון זה אינו פוסח על המין הגברי, שכן דיכאון לאחר לידה בקרב אבות, הפך לשכיח ומוכר בקרב המומחים הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, המתעסקים בתחום.
גורמים לדיכאון
למרות שאין הסבר מדויק להתפתחותו של דיכאון אצל אדם זה או אחר, הגישה המקובלת היא ששילוב של גורמים מוביל להתפתחות דיכאון: ראשית, קיים גורם גנטי-תורשתי. שנית, קיימים מרכיבים אישיותיים אשר הופכים אדם מסוים לבעל נטייה גדולה יותר לפיתוח דיכאון. בנוסף, קיימים אירועי חיים ונסיבות אשר יכולות להיות קשורות לדיכאון: טראומה, תקיפה או הטרדה מינית, מחלות סופניות ורצון לשים קץ לחיים באמצעות המתת חסד, אובדן בן זוג ועוד.
טיפול בדיכאון
טיפול תרופתי: הטיפול בתרופתי בדיכאון נפוץ מאוד, בעיקר ב-50-60 שנה האחרונות, ועם יציאתן לשוק של התרופות מהדור החדש (פרוזאק ובני משפחתה). אצל אנשים הסובלים מדיכאון, נמצא כי קיימות רמות נמוכות מידי של הנוירוטרנסמיטר סרוטונין. מטרת התרופות להעלות את רמת הסרוטונין במח.
כאשר אישה הנוטלת טיפול תרופתי פסיכיאטרי נכנסת להריון, יש לבחון ולשקול את המשך הטיפול אצל פסיכיאטר ולדון בהשפעתו על ההריון והעובר.
טיפול פסיכותרפויתי: טיפול על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג מומלץ בדרך כלל גם עבור אנשים שמקבלים טיפול תרופתי נגד דיכאון. הטיפול מתרכז בגורמים לדיכאון, הסביבתיים או האישיותיים, או בדרכי התמודדות אלטרנטיביות לנסיבות אשר גורמות להתפתחות הדיכאון.