בלוטת התריס, או בלוטת המגן, הנמצאת בצוואר, חולשת על מגוון מערכות הגוף. רוב עבודתה היא הורמונלית בעיקרה.
הבלוטה קשורה לקצב חילוף החומרים בגוף, פירוק חלבונים ושומנים, התפתחות גופנית ושכלית תקינה אצל תינוקות, והסדרת המחזור החודשי ובעיות פריון אצל נשים.
הבלוטה מפרישה קליצטונין ושני הורמוני T(T3 ו4T) המכילים יוד. הורמונים אלה מווסתים על ידי בלוטת יותרת המוח, היפופיזה, על ידי משוב חיובי של הורמון TSH.
ההפרעות בבלוטת התריס יכולות להיות תת פעילות (היפותירואיד) או פעילות יתר (היפרתירואיד). הפרעות אלו ישפיעו על כל תחומי החיים החל משינויים בתיאבון והשמנה וכלה באי פוריות, הריון ודיכאון.
אבחון מצבים אלה הוא קריטי הן לרווחת מצבו הנפשי של האדם והן מבחינת רווחתו הפיסית. דרגות החומרה של התסמינים הנלווים יכולים להיות הדרגתיים. יהיו אנשים אשר יגלו את הבעיה בבדיקת דם שגרתית וכאלה אשר ירגישו את כל התסמינים האופייניים.
תת פעילות של בלוטת התריס
מצב של תת פעילות, היפותירואיד, מתבטאת במחסור בהורמונים T3 וT4. הסימפטומים לחוסר בוויטמינים אלו יכולים להיות רבים. התסמינים לרוב יתפתחו באופן הדרגתי. הסימנים יכולים להיות השמנה, עור עבה, פנים נפוחות, חוסר ריכוז, עצירות, שינויים בלחץ דם, עייפות כרונית.
לפעמים מתלווה לתת פעילות הבלוטה, גם דיכאון. מכיוון שרשימת התסמינים ארוכה ויכולה להשתנות מאדם לאדם, האבחון שייעשה לא תמיד מאד ברור. הגורמים לכך יכולים להיות רבים, כמו למשל מחסור ביוד, מצב נפשי ומצבי חיים חרדתיים, אלכוהול, עישון, תזונה לקויה או הפרעה על רקע זיהומי. מחלה אשר מתבטאת בתת פעילות של בלוטת התריס היא מחלת השימוטו תירואידיטיס.
הטיפול בתת פעילות יהיה מתן הורמונים מלאכותיים. התרופה הנפוצה ביותר היא אלטרוקסין, שהיא נגזרת של T4. הן הבעיה והן הטיפול הם מצבים כרוניים, ועל האדם ליטול כדור זה למשך כל ימי חייו. לכן, ישנם אנשים רבים אשר פונים לטיפולים משלימים ונטורופתיים מכיוון שהתרופה לא פותרת את הבעיה במלואה. הטיפול מתמקד במשלימי תזונה המכילים יוד, כמו גם פעילות גופנית סדירה אשר מעוררת את הפרשת בלוטת התריס.
פעילות יתר של בלוטת התריס
הפרעת יתר פעילות של בלוטת התריס שכיחה יותר מאשר תת פעילות, היא מתבטאת בעודף הורמוני T3 וT4. במקרה זה קצב חילוף החומרים עולה, דבר המתבטא בירידה במשקל, עצבנות, הזעה, דפיקות לב, שלשולים ותסמינים נוספים. כאשר הפרעה זו מתבטאת בילדים, אפשר לראות קצב גדילה מואץ, חוסר ריכוז ולפעמים הפרעות התנהגותיות.
כאשר ההפרעה קורית בילדים, השלכותיה לאורך זמן יהיו קריטיות ומסובכות יותר מאשר אצל מבוגרים. הגורמים להפרעה זו מקורם במערכת החיסון. הגוף מייצר נוגדנים כנגד בלוטת התריס, אשר מפרישה הורמונים בכמות רבה מדי. הפרעה זו גם נקראת המחלה על שם גרייבס.
סטרס ומצבי חרדה יכולים גם במקרה זה להשפיע על תפקוד הבלוטה. התסמינים הפיסיים אשר יתלוו להפרעה זו יהיו גויטר שהיא נפיחות של הבלוטה או הגדלה, שתיראה היטב באזור הצוואר. הטיפול במצב זה מורכב יותר מאשר במקרה של תת פעילות מפני שהוא לא יכול להתלוות לתרופות ומחייב אמצעים חודרניים ופולשניים יותר.
הטיפול המוצע, בדרך כלל, יכלול שתיית יוד רדיואקטיבי על מנת שיהרוס את הבלוטה, או ניתוח אשר יהרוס אותה באופן חלקי. ההנחה היא שככל שבלוטת התריס קטנה יותר כך גם כמות ההורמונים שהיא מייצרת קטנה יותר. לטיפולים אלה ישנם יתרונות וחסרונות, כאשר החיסרון העיקרי הוא מעבר החולה לפעילות תת הורמונלית. גם במקרה זה, טיפול משלים יכול לעזור כמו למשל תזונה נכונה, צמחי מרפא והימנעות מצריכת מזונות העשירים בקפאין.