עצירות היא תלונה שכיחה בתמונה הקלינית ובדרך כלל מיוחסת לקושי עקבי, לא תכוף, בהפרשת צואה. עקב הטווח הרחב של הרגלי המעיים, עצירות היא דבר שקשה מעט להגדיר אותו בדיוק.
כיצד נזהה עצירות?
רוב האנשים יש לפחות שלוש יצאיות בשבוע. לעומת זאת תדירות נמוכה של יציאות היא איננה הקריטריה העיקרית לעצירות. הרבה מאוד אנשים שיש להם עצירות יש להם גם תדירות נורמלית של יציאות אולם הם יתלוננו על צואה קשה, עומס ולחץ בהפרשת צואה, מלאות של הבטן התחתונה ותחושה של יציאה לא מלאה לאחר השהות בשירותים.
גורמים פסיכוסוציאלים או תרבותים עלולים צריכים להלקח גם הם כסיבות להיווצרות עצירות. למשל אדם שהוריו שמו דגש על החשיבות ליציאות היומיומיות והיו מודאגים יותר אם הילד או הילדה החסירו יציאות שגרתיות, או ילדים שסירבו להפריש צואה על מנת לקבל תשומת לב או עקב הפחד עקב כאב מגירוי פי הטבעת.
מבחינה פיזיופתולוגיות עצירות כרונית באופן כללי יכולה להיות תוצאה מצריכה לא נכונה של נוזלים או סיבים או מהפרעה זמנית בהרגלי המעיים או בפעילות התקינה של האזור המחבר בין פי הטבעת לרקטום.
מהם גורם לעצירות?
הסיבות להיווצרות עצירות הן שונות ויכולות להיות:
- תרופות
- גיל
- תזונה לא תקינה
- הפרעות נוירולוגית של מערכת העיכול
- מחלות רב מערכתיות
כיצד מאבחנים עצירות?
מטופל שמגיע לרופא עקב בעיה של עצירות יתבקש לספר על הרגלי היציאות שלו, הרופא יתחשב בפרטים הבאים:
- שכיחות העצירות (כמה יציאות בשבוע)
- אחידות הצואה
- האם יש או אין מאמץ וכאב בעת הפרשת הצואה
- זמן הפרשת הצואה
ברוב המקרים, קרוב לתשעים אחוז, אין סיבה ספציפית והעצירות היא תגובה לפעילות ותוספת של סיבים בתזונה. תזונה נכונה ומעבר על היסטורית התרופות של החולה בשילוב על תשומת לב המצב הפסיכוסוציאלי של המטופל הם המפתח לטיפול.
מתי העצירות מסוכנת?
הממצאים הבאים מחייבים ביצוע קולונוסקופיה יחד עם ביצוע חוקן עם חומר ניגוד במיוחד במטופלים מעל גיל 40 בכדי לשלול מצבים סרטניים.
- ירידה במשקל
- אנמיה
- הופעת דם בצואה או שינוי צבע הצואה לצבע זפת
האקוטיות בתחילת הטיפול בעצירות הוא הקריטי בתחילת הטיפול בעצירות. שינויים שחלו לאחרונה בהרגלי המעיים אצל המטופל עלול להצביע על שינוי אורגני, כאשר עצירות שנמשך כבר מספר שנים מצביע ככול הנראה על בעיה תפקודית.
תרופות (חוסמי סידן, תרופות הרגעה, תרופות שינה, תוספי ברזל) ומחלות רב מערכתיות (כגון סכרת, תת-פעילות של בלוטת התריס, טרשת נפוצה) עלולים לתרום גם הם להתפתחות מצב של עצירות.
גורם מקדימים אחרים יכולים לכלול חוסר של פעילות גופנית, הפרעות שונות שעלולות להוביל לכאב במהלך הפרשת צואה ומצב של חוסר תנועה לאורך זמן. אמצעים אנדוסקופיה ותצלומי רנטגן בשילוב חומר ניגוד יכול לעזור לשלול אפשרות אפשרות מחלות סטרקטוראליות, במיוחד אצל מבוגרים.
הטיפול בעצירות
הטיפול במחלות שמסתתרות מאחורי העצירות ותיקון התנאים הללו הם שלבים ראשונים חשובים בתהליך הטיפול בעצירות. התעמלות וצריכת נוזלים תקינה הם אינם ספציפיים במהלך הטיפול אולם עלול להיות בהם רווח.
עלייה בכמות הסיבים בתפריט דיאטה לעשרים או שלושים גרם ליום עלולה להיות חיונית עלולה להיות חיונית בקרב מבוגרים עם עצירות.
כיצד מטפלים בצואה חסימתית?
מצב של צואה חסימתית צריך להפתר לפני שמתחילים לעלות את כמות הסיבים במזון. תוספת סיבים כגון חיטת סובין בתוספת מים פעמיים עד ארבע פעמיים ביום יכולה להיות מנת הפתיחה במקרה של עצירות.
צריכת הנוזלים צריכה להיות גבוהה יותר בזמן צריכת הסיבים. תופעת לוואי חולפת יכולה להיות טפיחות בבטן. תרופות משלשלות הם פתרון נוסף במקרה של עצירות. משלשים מרככים מורכבים מסוגי מלחים שונים ושמני מינרלים שיכולים להלקח באופן דרך הפה או על ידי חוקן.
חוקן יכול להיות יעיל במקרים של עצירות מתונה עד בינונית ועבור טיהור נקיון יסודי של המעיים לפני שימוש בזיגמוסקופיה.
אולם לרוב עדיף להמנע בחולים עם הפרעות כליייתיות, עקב הסיכון להיווצרות מצב של יתר פוספט וירידה בכמות הסידן. חוקן מים (בכמות של ליטר אחד) הוא גם יעיל עבור נקיון יסודי של המעיים.