הפרעות כלייתיות

הכליות אשר ממוקמות בצדו האחורי של חלל הבטן העליון, מתפקדות למעשה כמעיין מערכת סינון של הדם.

הן מורכבות מיחידות "פילטר" קטנות שדרכן הדם עובר, תוצרי הלוואי מופרשים דרך תעלות לתוך צינורות שמחברות את הכליות לשלפוחית השתן, והדם המסונן חוזר למחזור הדם.

כבערך 180 ליטר מנוזל הדם עובר דרך הכליות מדי יום, כלומר אצל אדם מבוגר כל נפח הדם יסונן כ- 35 פעמים ביום. תפקידים נוספים אשר הכליה אחראית עליהם כוללים ויסות כמות המים בגופנו ולחץ הדם, הפרשה של הורמונים ושמירה על ריכוזים קבועים של מלחים ושל חומציות הדם.

באי ספיקה כלייתי, הכליות אינן מסוגלות לבצע את תפקידן. המצב יכול להיות חד פעמי או מתמשך ולנבוע מסיבות שקשורות למחלות בכלייה או במערכות אחרות בגוף כמו הלב או הכבד. המצב עלול להיות מסכן חיים ולעיתים בלתי הפיך. בחלק גדול מן המקרים יש צורך בטיפולי דיאליזה, אשר למעשה "מחליפים" את תפקיד הכלייה. הסיבה הנפוצה ביותר כיום לאי ספיקה היא סכרת.

במצבים בהם המצב הכלייתי אינו הפיך והחולה מועמד מתאים, תיתכן אפשרות להשתלת כליות מתורם חי או מת. בשל העליה בצורך להשתלת איברים, חלה גם עליה במודעות לחתימה על כרטיס אדי. בישראל מבוצעות כיום כ- 160 השתלות בשנה (אמנם עליה משמעותית לעומת שנים עברו, אך עדיין לא מספיק) וממוצע ההמתנה אצל מבוגרים עומד על כ- 3-4 שנים.

אבחון הפרעות כלייתיות

כאשר הכליות נפגעות ניתן יהיה להבחין במספר שינויים, אשר תלויים בחומרת הפגיעה וסיבתה וברקע הרפואי של המטופל. בחלק גדול מן המקרים הפגיעה לא תהיה מלווה בתסמינים, ותתגלה בצורה אקראית. בדיקות דם כלליות יכולות להראות שינויים בתפקודי הכליה.

שני ערכים חשובים הם הקריאטינין המודד כמה טובה יכולת הסינון של הכלייה, ושתנן המודד את יכולת סילוק החומרים דרך הכליות. מדד נוסף חשוב הוא רמת מלחים מסוימים בדם ובשתן כגון אשלגן, נתרן וסידן כמו גם גלוקוז וחלבון, אשר ערכם עלול להשתנות כתוצאה מפגיעה, ולגרום לסימפטומים כמו חולשה, שינויים ברמת ההכרה, בלבול, התכווצויות שרירים והפרעות בקצב הלב. שינויים בלחץ הדם הם גורם חשוב לתחלואה בקרב חולי הכליות, ודורשים טיפול עוקב ושוטף.

ההשפעה על מאזן הנוזלים עלולה לגרום לבצקות במיוחד סביב העיניים וברגליים. תיתכן אנמיה כתוצאה מחוסר הפרשה של הורמון כלייתי הנקרא אריתרופואטין, אשר מעודד יצור תאי דם אדומים ורככת עצמות כתוצאה ממחסור בויטמין די המופעל על ידי הכליות.

בכדי לברר מהי הסיבה להפרעה הכלייתית, בדרך כלל יהיה צורך בבדיקות נוספות כגון אולטרסאונד כליות ודרכי שתן תחתונות, בדיקת סיטי ולעיתים אף בדיקות פולשניות כמו לקיחת ביופסיה.

הגורמים להפרעה כלייתית

מספר רב של סיבות עלולות להוביל להפרעה כלייתית, ונפרט חלק מהן:

אבנים בכליות, תופעה אשר נפוצה למדי נגרמת כתוצאה מריכוז גבוה מדי של מלחים בדרכי השתן, וכתוצאה מכך נוצרים למעשה גבישים. במרבית המקרים המצב לא יגרום לסימפטומים והאבן תצא בצורה עצמונית או תישאר במיקומה, אך כאשר האבן גדולה מאד או "נתקעת" במיקומים מסוימים, יתכנו כאבים עזים, חום, בחילות, הקאות ופגיעה בתפקוד הכלייה.

מחלות של רקמת הכלייה ותעלות השתן הנמצאות בה יכולות לנבוע ממספר רב של גורמים כגון זיהומים, מחלות של מערכת החיסון כגון לופוס (זאבת), איידס ומספר רב של מחלות גנטיות (לדוגמא ציסטות) המשפיעות הן על מבוגרים והן על ילדים.

במהלך הריון, חשוב מאד לטפל בזיהומים בדרכי השתן התחתונות, אשר נפוצות מאד בתקופה זו, מחשש ל"עלייה" של המקור הזיהומי לכליות. כאשר סיבוך זה קורה, הטיפול הוא מתן אנטיביוטיקה דרך הוריד, כדי למנוע השלכות חמורות על מהלך ההריון.