כאשר סובל אדם מאי ספיקת כליות ונמצא במצב סופני, השתלה היא הפיתרון היעיל והטוב ביותר. על אף הסיכונים האפשריים וזמן ההמתנה הממושך, השתלת כליות מיטיבה רבות עם החולה. היא משפרת באופן ניכר את איכות חייו, ובטווח הארוך אף זולה יותר מהליך הדיאליזה, שעולה כסף רב וחייב להימשך לאורך כל חייו של החולה.
כליה שמושתלת מאדם חי בגוף המטופל מצילה את חייו, וצפויה לתפקד במשך 15 שנים בממוצע לאחר ההשתלה, זאת לעומת כליה שמושתלת מהמת וצפויה לתפקד במשך שמונה שנים בערך.
מתי נדרשת השתלת כליה?
הכליות הן האיבר שאחראי על שמירת מאזן המים והמלחים בגוף ופינוי חומרי הפסולת ממנו. חוסר תפקוד של איברים חשובים אלו יגרום בסופו של דבר למוות, ועל כן חשוב לספק בדחיפות טיפול אשר ידמה את פעולתן של הכליות, בצורת טיפולי דיאליזה או בצורה של השתלת איברים.
אנשים הזקוקים לטיפול השתלת כליה נמצאים במצב של כשל כלייתי, אשר מתרחש כאשר אחד משני המצבים הבאים קורה; האחד הינו מצב של אי ספיקת כליות כרונית, שבו כליות החולה חדלות לתפקד בעקבות מחלה קשה.
מצב זה קורה לאט ובהדרגה, אולם כשהגוף נכנס לאי ספיקת כליות המצב בלתי הפיך. מצב שני הוא אי ספיקת כליות חריפה, שמתרחשת במהירות ועשויה להיגרם מסיבות שונות כגון פציעות, התייבשות, כוויות קשות, הרעלה ועוד.
הליך השתלת הכליה
הכליה החדשה נלקחת מתורם חי או מת, אשר משפחתו אישרה את תרומת האיבר, או חתם טרם מותו על כרטיס אדי. הסיכויים לקליטה מוצלחת של האיבר גבוהים יותר בתרומה מאדם חי. בתרומה כזו, התורם הוא לרוב קרוב משפחה, אולם חשוב לציין שקרבה משפחתית אינה ערובה להתאמה מוצלחת להשתלה.
הניתוח מבוצע לאחר שנמצאה התאמה בין תורם לחולה ועל פי רוב הוא אורך שלוש שעות. במהלך הניתוח, הכליה הפגומה אינה מורחקת מהגוף אלא נותרת בו לצד הכליה החדשה, שמושתלת בבטן התחתונה ומחוברת לכלי דם קרובים.
בנוסף, מחובר הצינור המוליך את השתן בכליה החדשה אל שלפוחית השתן של המטופל. בצורה זו יכולה הכליה המושתלת להתחיל לתפקד ולסנן את חומרי הפסולת שבגוף, כלומר להתחיל לייצר שתן.
השתלת כליות – סיכונים אפשריים
מספר בעיות עלולות להתרחש לאחר השתלת כליה. הרפואה מנסה לפתור בעיות אלו באמצעות מתן תרופות וטיפולים שונים:
- גוף החולה עשוי לדחות את האיבר המושתל, גם אם נמצאה ביניהם התאמה. לשם כך ניתנות תרופות המדכאות את מערכת החיסון בגוף, שאותן יש ליטול באופן סדיר. דחיית הכליה עלולה להתרחש שבועות, חודשים ואף שנים לאחר ההשתלה, במקרה שהמטופל לא מקפיד ליטול את התרופות.
- בשל הוצאתה מגוף התורם ושימורה מחוצה לו, חווה הכליה זעזוע ותפקודה התקין מתעכב. במקרה זה, החולה עשוי לסבול מאי מתן שתן ויזדקק לדיאליזה למשך זמן מה, שעשוי לנוע בין כמה ימים לכמה שבועות לאחר ההשתלה.
- ישנם מקרים שבהם המטופלים מפתחים סוכרת לאחר ההשתלה עקב חוסר שליטת הגוף בה. מצב זה יכול להתאזן לאחר שמינון התרופות מופחת.
- התרופות שנוטל המטופל לאחר ההשתלה עשויות לגרום ללחץ דם גבוה או ליתר לחץ דם, בעיקר אם החולה סבל מהבעיה כבר לפני ההשתלה. מצב זה עשוי לגרום נזק לכליה.
- המטופל עלול לפתח לופוס מערכתי, שנגרם כאשר המערכת החיסונית בגוף תוקפת את האיבר המושתל כאילו היה פולש זר.
- סיכונים נוספים הם לימפוצלה, בצקת ברגל, זיהומים והיצרות עורק הכליה.
כמו כל ניתוח או השתלה, השתלת כליה היא הליך מורכב שעלול להסתבך. לצד כל זאת, יש לזכור את היתרונות הרבים שבאים עם איבר חדש ופעיל שמאפשר חיים מלאים והשתחררות מהליכים קבועים ולא נוחים כמו הדיאליזה.
מידע נוסף: השתלת כליות באתר השתלת איברים