תת פעילות של בלוטת התריס

בלוטת התריס היא בלוטה אנדוקרינית שמשחקת תפקיד מרכזי בגופנו ושאחראית על תפקוד של מערכות פיזיות רבות.

היא מייצרת שלושה הורמונים חשובים מאין כמוהם: T3 ו- T4 אחראים על קצב המטבוליזם בגופנו ואילו הקלציטונין משחק תפקיד מרכזי במשק הסידן.

נשים סובלות מהפרעות בתפקוד הבלוטה בשכיחות גבוהה יותר מאשר גברים – במחקרים רבים נמצא כי בעוד שנשים סובלות מבעיות בבלוטת התריס בשיעור של 10-15 אחוז, הרי שגברים סובלים מבעיות בבלוטה בשכיחות של 2-3 אחוז בלבד.

המשמעות של תת פעילות היא שהבלוטה מפרישה מעט מדי הורמונים ביחס לצורכי הגוף.

מה הם הגורמים לתת פעילות של בלוטת התריס?

נהוג לסווג את הסוגים השונים של תת פעילות של בלוטת התריס לשלוש קבוצות שנבדלות זו מזו בהתאם לגורם שהוביל להיווצרות הפעילות הלקויה להלן:

• תת פעילות ראשונית – תת פעילות שהמקור שלה הוא בעיה בבלוטת התריס עצמה ולא במקור חיצוני. בקבוצה זו נכללות למשל מחלות שונות כמו מחלת השימוטו וכן במקרים מסוימים מצב זה נגרם בעקבות טיפולים שניתנו לחולות שסבלו מפעילות יתר של בלוטת התריס כמו למשל טיפול ביוד רדיואקטיבי.
• תת פעילות שניונית – תת פעילות שנגרמת בעקבות הפרשה לקויה של הורמון בשם TSH. הורמון זה מופרש מבלוטת יותרת המוח ומטרתו לעודד את בלוטת התריס להפריש את ההורמונים שלה. בעיות בהפרשת ההורמון מבלוטת יותרת המוח יכולות להיות תוצאה של גידול מוחי, חשיפה לקרינה, פגיעת ראש, ניתוח מוח ועוד.
• תת פעילות שלישונית – תת פעילות שנגרמת בעקבות הפרשה פחותה של הורמון שחרור תירוטרופין מההיפותלמוס. זהו ההורמון שאחראי לעודד את בלוטת יותרת המוח לשחרר את הורמון ה- TSH. כל הגורמים שיכולים להוביל לתת פעילות שניונית יכולים להוביל למצב זה.

מה הם התסמינים של תת פעילות של בלוטת התריס?

התסמינים המוקדמים של תת פעילות כוללים בין היתר עייפות, עצירות, דיכאון, הפרעות שינה, קצב לב איטי מהרגיל, שיער שביר ודק, חיוורון, עודף משקל שאינו קשור לצריכה מוגברת של מזון, עור יבש ועוד. התסמינים המאוחרים והחמורים יותר יכולים לכלול טמפרטורת גוף נמוכה, קול עמוק יותר, דיבור איטי, מחזור לא סדיר, עור נפוח ויבש באזור הפנים ועוד.

במקרים חמורים במיוחד עלולים להופיע תסמינים נוספים שנחשבים לנפוצים פחות כמו למשל קשיי נשימה או קשיי בליעה, נשירת שיער, חוסר סבילות לחום, פגיעה קוגניטיבית, אנמיה, ירידה בחשק המיני, רפלקסים איטיים, אוסטאופורוזיס, התקפי חרדה ועוד.

כיצד מאבחנים את המחלה?

להלן מספר בדיקות שניתן לבצע על מנת לאבחן את המחלה:

• בדיקת דם – בבדיקת דם ניתן לאבחן רמות גבוהות של TSH שיש בהן כדי להעיד על כך שהבלוטה לא עומדת בדרישות הגוף לייצור ההורמונים. כמו כן, ניתן לבצע בדיקות שונות שבהן מחשבים את היחס בין T3 ל- T4 אך בדיקות אלו פחות מקובלות.
• אולטרסאונד וביופסיה – בדיקות שבעזרתן ניתן לאבחן גידול ממאיר שייתכן שהוביל לתת הפעילות של הבלוטה.
• סריקת יוד רדיואקטיבי – בלוטת התריס היא האזור היחיד בגוף שאליו מתנקז היוד כיוון שהוא מהווה חומר גלם ליצירת ההורמונים של הבלוטה. על ידי שימוש ביוד רדיואקטיבי ניתן להדגים מצבים של תת פעילות.

כיצד מטפלים בתת פעילות של בלוטת התריס?

הטיפול המקובל בתת פעילות של בלוטת התריס הוא מתן של תחליפי הורמונים. למעשה גם בקרב נשים שעברו ניתוח להסרת הבלוטה שהוביל להפסקה פרמננטית בייצור הורמוני הבלוטה נהוג לטפל פשוט על ידי מתן הורמונים תחליפיים. טיפול זה נחשב לנפוץ ולבטוח מאוד יחסית.