לוקמיה אצל נשים

לוקמיה (סרטן הדם) היא מחלה ממאירה של ייצור הדם, הכוללת את מח העצם והמערכת הלימפתית. קיימים סוגים רבים של לוקמיה, והמחלה לרוב מתחלקת ללוקמיה חריפה ולוקמיה כרונית.

הטיפול בלוקמיה הוא טיפול מורכב, הכולל כימותרפיה, הקרנות והשתלת מח עצם, ולמרות התקדמות אדירה בטיפול במחלה בשנים האחרונות, עדיין לא תמיד היא מחלה הניתנת לריפוי (להרחבה באתר oncology.org.il)

תסמינים של לוקמיה

תסמינים של לוקמיה משתנים בהתאם לסוג הלוקמיה ולחומרת המחלה. התסמינים האופייניים ביותר של לוקמיה הם חום, הזעה לילית ואיבוד משקל, והופעה שלהם דורשת הגעה מהירה לרופא המשפחה. אמנם נשים רבות סובלות מגלי חום הקשורים לרוב לגיל המעבר ומירידה במשקל הקשורה בדיאטה חדשה, אך שילוב של התסמינים והעובדה שהם ממושכים ואינם מפסיקים מחשיד מאוד בלוקמיה.

מלבד התסמינים שצוינו, לוקמיה יכולה גם לגרום לעייפות קשה, זיהומים חוזרים, דימומים ורגישות בעצמות. כמו כן, אצל חלק מחולי לוקמיה מתפתחת הגדלה של קשריות לימפה שניתנות למישוש וכך גם לגבי הגדלה של הכבד והטחול.

גורמי סיכון ללוקמיה

גורמי הסיכון העיקריים ללוקמיה הם חשיפה לקרינה או לחומרים מסוכנים, ועל כן נשים העובדות במקומות החשופים לגורמים האלה נמצאות בסיכון מוגבר ללוקמיה. מלבד זאת, עישון מגביר גם כן את הסיכון ללוקמיה, וככל שמעשנים יותר הסיכון לסרטן הדם עולה.

בדומה למחלות ממאירות אחרות, היסטוריה משפחתית של לוקמיה במשפחה מגבירה כמובן את הסיכון ללוקמיה, ולעיתים חלק מהרופאים ימליצו על מעקב ובדיקות סקר שונות לכל בני המשפחה.

טיפול כימותרפיה בסרטן השד כגורם סיכון ללוקמיה בנשים

מלבד גורמי הסיכון שצוינו, אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים והחשובים ללוקמיה הוא טיפולים כימותרפיים בעבר, ובעיקר טיפולים בסרטן השד.

סרטן השד היא אחת המחלות הממאירות הנפוצות ביותר, המופיעה באחת מכל 9 נשים. לאחר אבחנת המחלה, מבצעים לרוב ניתוח להסרת הגידול וממשיכים עם טיפולי כימותרפיה, שיכולים להיות בחלק מהמקרים ארוכי טווח.

בנשים מבוגרות, טיפולי הכימותרפיה לסרטן השד יכולים להביא להתפתחות משנית של לוקמיה, המופיעה על רקע החשיפה לכימותרפיה. מדובר במצב בלתי ניתן לחיזוי, ומכיוון שהטיפול הכימותרפי נדרש על מנת לטפל במחלה הממאירה האחרת, גם לא ניתן למניעה.

אבחנה של לוקמיה

אבחנה של לוקמיה מתבצעת לרוב באמצעות בדיקת מח עצם, במהלכה הרופאים מוציאים דגימה מעצם האגן או החזה באמצעות מחט ייעודית. דגימת מח העצם נשלחת אל המעבדה ההמטולוגית, בה מבצעים מספר בדיקות במטרה להגיעה לאבחנה.

בדיקת מח עצם היא בדיקה פולשנית ולא נעימה, ומתבצעת כאשר עולה חשד ללוקמיה לאחר תלונות מתאימות, ממצאים בבדיקה גופנית ותוצאות אופייניות בבדיקת דם. בדיקת מח העצם אינה משמשת רק לאבחנה אלא במקרים רבים גם לקביעת טיפול, ולכן היא נחשבת לשלב חשוב ביותר במהלך בירור המחלה.

טיפול כימותרפי והשלכותיו על נשים

הטיפול בלוקמיה נקבע על פי סוג המחלה, חומרתה, דרגת ההתמיינות של התאים ומאפיינים נוספים. ניתן לטפל בלוקמיה במספר דרכים, כמו כימותרפיה, הקרנות, טיפול ביולוגי, השתלת מח עצם וסוגי טיפול נוספים.

אחד הטיפולים המרכזיים בלוקמיה הוא טיפולי כימותרפיה, אשר גורמים לחיסול של תאי הגידול. בחירת הפרוטוקול הטיפולי נעשית בהתאם לסוג הגידול ומאפיינם, ובדרך כלל משתמשים בשילוב של מספר תרופות כימותרפיות הניתנות לרוב דרך הווריד.

מכיוון שטיפולי הכימותרפיה גורמים לחיסול תאים, הם יכולים גם לגרום לפגיעה ברקמות בריאות, ועל כן לגרום לסיבוכים שונים. כאשר מדובר בנשים, לטיפול כימותרפי שתי השלכות עיקריות:

• פגיעה ביכולת הפוריות – חלק מהפרוטוקולים הכימותרפיים גורמים לאבדן פוריות, ועל כן רוב הרופאים ימליצו על טיפולים להקפאת ביציות או עוברים לפני תחילת הטיפול.
• פגיעה בבריאות העובר – במידה ומחלת הלוקמיה מאובחנת בהריון, הטיפול הכימותרפי יכול לגרום לפגיעה בבריאות העובר ולמומים קשים. אי לכך, חשוב להתייעץ עם רופא הנשים לפני תחילת הטיפול, ומכיוון שעיקר ההשפעה על העובר היא בתחילת ההריון, מומלץ לנסות לדחות אותו ככל שניתן לטרימסטר השני והשלישי.

לקריאה נוספת:

האגודה למלחמה בסרטן – לוקימיה

סרטן הדם – מרכז מידע