צהבת היא הצטברות של בילורבין (Bilirubin) ותוצריו בגוף המקנים לעור גוון צהבהב. צהבת איננה מחלה, אלא סימפטום. הימצאותה של צהבת בעור יכולה להעיד על מגוון רחב ביותר של מחלות, שייסקרו כאן בקצרה.
התפתחות צהבת – מנגנון פתולוגי
כיצד מתפתחת צהבת בגוף? אחד מתוצרי הפירוק של כדוריות דם אדומות (וחומרים נוספים משמעותיים פחות) הוא בילירובין. גופנו איננו יכול למחזר בילורובין, והוא דואג לסלקו מן הגוף בדרכים שונות.
בילורבין איננו מסיס במים בצורתו הרגילה, ולכן הוא צריך לעבור שינוי, הצמדה, כדי שיוכל להיות מפונה בשתן. הצמדה זו מבוצעת בכבד. במצבים שונים ובמחלות שונות מנגנון הסילוק של הבילירובין נפגע, ועודף הבילירובין בגופנו יכול לגרור צהבת. אילו מצבים יכולים לגרום לתופעה?
הרס כדוריות דם אדומות – המוליזה
הרס מוגבר של כדוריות דם אדומות (אריתרוציטים) מוביל לכמות גבוהה יותר של תוצרי הפירוק שלהם, ובכללם בילירובין. לכן, כשכדוריות דם אדומות רבות נהרסות, הגוף לא עומד בעומס הפינוי הנדרש, ובלירובין מצטבר בגוף.
תופעה של הרס כדוריות דם אדומות מופיעה במצבים שונים. במצב הידוע כ"צהבת של היילוד", סיבות שונות (כולל אי התאמה קלה בסוג הדם של האם והעובר, פגיעות בלידה ועוד) יכולים לגרום להרס כדוריות דם אדומות והופעת צהבת.
ברוב המקרים, תופעה זו איננה מסוכנת וחולפת מעצמה. לעיתים יש צורך לטפל בצהבת – בעזרת אור באורך גל מיוחד המפרק את הבילירובין, או באמצעים אחרים.
הרס של כדוריות דם אדומות יכול להיות גם על רקע של מחלה אוטואימונית (מחלות בהם הגוף תוקף את עצמו – במקרה זה את כדוריות הדם האדומות), או בגלל מחלה הידועה כ-G6PD (רגישות לפול), הנפוצה ביהודים ממוצא כורדי ועיראקי, וגורמת להרס כדוריות דם אדומות בחשיפה לתרופות ומוצרי מזון שונים, כדוגמת פול.
דלקת כבד נגיפית – הפטיטיס ויראלית
המחלה הנפוצה ביותר הגורמת לצהבת היא מחלה זיהומית – הפטיטיס ויראלית. בעברית נקראת המחלה לעיתים "צהבת", באופן שלא מאפשר להבחין בינה לבין סיבות אחרות הגורמות לתופעה. קיימים מספר וירוסים, בהם שלושה חשובים ונפוצים במיוחד, שפוגעים בכבד ומונעים ממנו לבצע את תפקידו כראוי.
כאשר הכבד לא משנה את הבילירובין לצורה המאפשרת את הפרשתו בשתן, הוא מצטבר וגורם לצהבת. וירוס הצהבת מסוג A (hepatitis A virus) עובר בין בני אדם כאשר לא שומרים על היגיינה כראוי (העברה פקו-אוראלית). הוא גורם למחלה ממושכת המלווה בהקאות, בחילות, כאבי בטן והפרעות בתפקודי הכבד.
מחלה זו חולפת בעצמה לאחר שבועות עד חודשים, וקיים כנגדה חיסון יעיל שיכול למנוע את התפתחותה. וירוס הצהבת מסוג B ו – C עוברים במגע של נוזלי גוף (כמו דם) וביחסי מין (בעיקר וירוס הצהבת מסוג B). וירוסים אלו גורמים גם הם לפגיעה כבדית, הקאות ובחילות, ולעיתים נותרים כמחלה כרונית בגוף, הנמשכת שנים ארוכות ומעלה את הסיכון להתפתחות סרטן בכבד.
קיימות מספר תרופות יעילות לטיפול במחלות אלו, וניתן למנוע הדבקה בווירוס הצהבת מסוג B על ידי חיסון. לא קיים חיסון כנגד וירוס הצהבת מסוג C.
פגיעות אחרות בכבד
פגיעות אחרות בכבד יכולות לגרום גם הן לצהבת. דלקת כבד אוטואימונית יכולה להוביל לפגיעה כבדית עם הצטברות בילירובין. מחלת ווילסון –מחלה תורשתית של הצטברות נחושת ומחלת המטוכרומטוזיס – מחלה תורשתית של הצטברות ברזל בגוף יכולות גם הם לפגוע בכבד עקב שקיעה של החומרים המצטברים בו.
מחלות מערכתיות רבות, הרעלות (כמו הרעלת אקמול), ופגיעות הנגרמות מתרופות רבות ושונות המכילות איבופרופן יכולות להוביל גם הם לנזק כבד ( כמו אדוויל ונורפן). להרחבה: תרופות ללא מרשם שעלולות להרוג
מחלות דרכי מרה
בין שאר תפקידיו, הכבד אחראי גם הפרשת מיצי המרה אל תוך מערכת העיכול. במחלות שבהן נגרמת הפרעה בזרימת מיצי המרה בדרכי המרה, תיתכן הצטברות של מרה בכבד. הצטברות של מרה מזיקה לכבד, ויכולה לגרום לצהבת.
מחלות דרכי מרה יכולות לנבוע גם מחסימה מכאנית של דרכי המרה מהכבד אל מערכת העיכול – למשל בסרטן המופיע בראש הלבלב.
אם כך, צהבת היא סימפטום שנובע מהצטברות של בילירובין בעור. בילירובין יכול להצטבר ממגוון של סיבות – פירוק מוגבר של כדוריות דם אדומות, פגיעות בכבד: וירוסים, מחלות תורשתיות ודלקתיות, מחלות דרכי המרה ועוד.