סרטן הלבלב

הלבלב הוא איבר הנמצא במעלה הבטן, בסמוך לתריסריון, לקיבה ולטחול.

לאיבר זה שני תפקידים מרכזיים: חלקו האקסוקריני (המפריש למערכת העיכול) אחראי על ייצור והפרשת אנזימים המסייעים לפירוק המזון. חלקו האנדוקריני של הלבלב קשור להפרשת הורמונים שונים, ובעיקר אלו המווסתים את רמות הסוכר בגוף, כמו אינסולין וגלוקגון. תאים אלו מאורגנים בקבוצות המכונות "איי לנגרהאנס".

מבחינה אנטומית, נהוג לחלק את הלבלב למספר חלקים. החלק הקרוב ביותר לתריסריון נראה ראש הלבלב, והוא סמוך למערכת הפרשת המרה מהכבד וכיס המרה. רוב גידולי הלבלב מתפתחים באזור זה. ראש הלבלב מתחבר לצוואר ולגוף הלבלב. החלק שנמצא בסמיכות לטחול, בצד השמאלי של הגוף, נקרא זנב הלבלב.

סוגים שונים של סרטן הלבלב

רוב גידולי הלבלב מתפתחים מהמערכת האקסוקרינית שלו, כלומר מצינוריות ההפרשה של אנזימי מערכת העיכול. גידולים אלו נקראים "אדנוקרצינומה" (אדנו – הקשור לבלוטה מפרישה, קרצינומה – גידול ממאיר של תאי אפיתל).

מיעוט הגידולים הממאירים מתפתחים מתאים המפרישים הורמונים. גידולים אלו הם בעלי מאפיינים ייחודים ביותר מבחינה פיזיולוגית ורפואית, ושייכים לקבוצת הגידולים ה"נוירו-אנדוקרינים". גידולים אלו נוטים לעיתים להפריש הורמונים לדם, וההתייחסות והטיפול בהם שונה לחלוטין מהטיפול בגידולים הנפוצים בלבלב.

סימנים וסימפטומים של סרטן הלבלב

למרבה הצער, אבחנה של סרטן הלבלב מתאחרת לעיתים קרובות, בדרך כלל בעקבות מיעוט סימפטומים בשלב הראשוני של המחלה. קיומם של סימפטומים ואופיים יכול להשתנות בהתאם למיקומו של הגידול הראשוני. בדרך כלל, גידולים בראש הלבלב מתגלים מוקדם יותר בגלל קרבתם למערכת הפרשת המרה.

חסימת ההפרשה המרתית יכולה לגרום לצהבת, המופיעה בדרך כלל ללא כאבים מלווים, לגירוד, ולהפרעות בתפקודי הכבד בבדיקות הדם. גידול בזנב הלבלב בדרך כלל לא גורם לסימפטומים אלו.

כמו מרבית הגידולים הממאירים, סרטן לבלב יכול לגרום לירידה חדה במשקל, תחושה כללית רעה, חום, וסימנים דלקתיים אחרים. סימפטום ייחודי אך נדיר למדי של סרטן הלבלב הוא הופעת קרישים בורידים שונים בגוף.

כיצד מאבחנים?

אבחנה של סרטן הלבלב מתבססת על קיומים של הסימפטומים שתוארו לעיל, בשילוב אבחנה פתולוגית רקמתית, ובסיוע של בדיקות דם מתאימות.

כשעולה חשד לגידול ממאיר בלבלב הבדיקה הראשונה היא בדרך כלל בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) עם חומר ניגוד. בדיקה זו יכולה לזהות גוש חשוד בלבלב, לאפיין אותו, ולבסס את האבחנה.

בדיקה נוספת שנעשית לעיתים קרובות היא בדיקת על קול (אולטרא-סאונד) אנדוסקופיה (EUS). בבדיקה זו מוחדר מתמר של מכשיר על-קול אל תוך הוושט, ומגיע בסמיכות רבה ללבלב. קרבה זו מאפשרת תמונה טובה יותר של הגוש החשוד. במהלך בדיקה זו ניתן גם לקחת דגימה מהגוש (בדיקת FNA – שאיבת מחט), ולשלוח את הדגימה לבדיקה פתולוגית (בדיקה תחת מיקרוסקופ). בדיקה פתולוגית מהווה אישור סופי לאבחנה.

כלי עזר נוסף הוא בדיקת סמן הסרטן CA-19-9. סמן סרטן זה מופרש בכמות גבוהה מתאים ממאירים בלבלב, ורמות גבוהות שלו מרמזות על קיומו של גידול. עם זאת, בדיקה זו איננה אבחנתית, היא חסרת רגישות, ואיננה ספציפית.

טיפול בסרטן הלבלב

הטיפול בסרטן לבלב תלוי באופן ראשוני בדירוג שנקבע לו, על פי מידת התפשטותה של המחלה. מחלה ממוקמת מטופלת על ידי ניתוח בשלב הראשוני, בעוד שמחלה מפושטת או מחלה עם גרורות מרוחקות איננה ברת כריתה.

הקריטריונים העיקריים הקובעים האם ניתן לכרות גידול ממאיר בלבלב נוגעים למעורבות של כלי דם גדולים העוברים בסמוך לגידול. מעורבות של עורקים גדולים (כמו העורק המזנטריאלי העליון – SMA) משמעה מחלה שאיננה ניתנת להסרה בניתוח.

במקרה של גידול בראש הלבלב, או אינסולינומה, הניתוח השגרתי הוא ניתוח ע"ש וויפל, הכולל הסרה של ראש הלבלב, מערכת הפרשת המרה, וחלק מהתריסריון. בגידולים בזנב הלבלב, הניתוח כולל לעיתים קרובות גם הסרה של הטחול.

לאחר הניתוח, או במידה ולא ניתן לכרות את הגוש, ניתן לטפל במחלה באמצעות שילובים שונים הכוללים קרינה, תרופות כימותרפיות (פלואורו-אורציל, גמצטביין), וגם טיפולים ביולוגים חדשים (טרסבה).

למרבה הצער, הפרוגנוזה (הצפי לעתיד) לא טובה עבור מחלה מפושטת או גרורתית. ייתכן שבעתיד הקרוב טיפולים ביולוגים חדשים יוכלו לשפר את הטיפול הרפואי הניתן לחולים אלו.