צהבת היילוד היא מחלה שכיחה יחסית שבדרך כלל נעלמת כלעומת שבאה ללא סיבוכים מסוכנים. במרבית המקרים, שיא הצהבת מופיע בין היום השלישי לחמישי אחרי הלידה. המחלה מופיעה ברוב הפגים ובכחמישים אחוז מהיילודים הבשלים.
הצהבת נגרמת כתוצאה מרמה גבוהה של בילירובין בדם. הבילירובין הוא תוצר הפירוק של מולקולת הם הנמצאת בהמוגלובין שבתאי הדם האדומים ובחלבונים הנקראים ציטוכרומים. כאשר הבילירובין משתחרר למחזור הדם הוא קשור לאלבומין כיוון שאינו מסיס במים, אך כאשר הוא מגיע לכבד, הוא נקשר לחומצה גלוקורונית שהופכת אותו למסיס במים.
לאחר שהוא נקשר לחומצה הגלוקורונית הוא נקרא בילירובין ישיר ובשלב הזה הוא מופרש על ידי המרה לתריסריון, ממנו הוא עובר למעי הדק ובסופו של דבר הוא מופרש בצואה. כאשר הרמה של הבילירובין בדם גבוהה מדי, גוון העור והעיניים הופך לצהוב.
מה הם הגורמים לצהבת היילוד?
ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים להוביל להתפתחות של צהבת היילוד ולפיכך ישנה חשיבות עליונה לבצע אבחנה מדויקת של הגורם שהוביל למחלה. בין היתר מדובר על הגורמים הבאים:
- הרס מוגבר של תאי דם אדומים – תופעה המתרחשת במקרים בהם ישנו חוסר התאמה בין סוג הדם של האם לסוג הדם של התינוק ובעקבות כך מתפתחים נוגדנים נגד תאי הדם האדומים של התינוק.
- ההרס המוגבר של תאי הדם האדומים בתינוק יכול להתרחש גם כתוצאה מזיהום נגיפי שפגע בתינוק.
- קיצור אורך חיי כדוריות הדם האדומות של התינוק – ישנה שורה של הפרעות שיכולות לגרום לקיצור חיי הכדוריות האדומות בדם של התינוק כשבין היתר מדובר על חסר באנזים G6PD, מבנה לא תקין של הכדוריות כמו במקרה של ספרוציטוזיס ועוד.
- בעיות שונות בכבד יכולות לגרום גם כן לצהבת היילוד והדבר נכון גם לגבי שורה ארוכה של מחלות מטבוליות.
- הנקה לא מספקת מעלה גם כן את הסיכון לחלות בצהבת היילוד.
- חסימה בדרכי המרה.
- מחלה המוליטית.
- באופן טבעי לאחר הלידה מתרחש הרס מוגבר של כדוריות דם עובריות ובמקרים רבים הכבד עדיין לא מפותח מספיק בשביל להתמודד עם העומס שנוצר.
מה הם התסמינים של צהבת היילוד?
התסמין המפורסם ביותר של המחלה שממנו נגזר שמה הוא ההצהבה של העור כמובן. מעבר לכך, יכולים להופיע תסמינים נוספים שיש בהם כדי להעיד על המקור למחלה. בין היתר מדובר על בקע טבורי, הגדלה של הטחול ושל הכבד, ירידה במשקל, התייבשות, שינוי בצבע הצואה ועוד.
הסכנה הגדולה ביותר או הסיבוך המסוכן ביותר הוא חדירה של בילירובין לרקמת המוח. מצב זה יכול לגרום לאנצפלופתיה זמנית וחולפת אך במקרים החמורים ביותר הוא עלול לגרום לפגיעה נוירולוגית בלתי הפיכה.
כיצד מאבחנים צהבת של היילוד?
האבחון מתבסס על לקיחת אנמנזה מפורטת (תזונת היילוד, סוג הדם של האם והיילוד, מוצא ההורים ועוד) ועל בדיקה קלינית הכוללת בדיקת המרפס, בדיקה לסימני התייבשות, בדיקה של גודל הטחול והכבד ועוד.
במקרים מסוימים ישנו צורך לבצע בירור מלא הכולל בין היתר בדיקת אנזימי כבד, בדיקת תפקודי בלוטת התריס, ספירת רטיקולוציטים, משטח דם, ספירת דם, צילום בטן ועוד.
כיצד מטפלים בצהבת היילוד?
הטיפול במחלה משתנה בהתאם לרמת הבילירובין בדם ובהתאם לאטיולוגיה של המחלה בכל חולה וחולה. בין היתר הטיפול יכול לכלול החלפה של הדם, מתן תרופות להורדת הרמה של הבילירובין, הגברת ההזנה, פוטותרפיה ועוד. במקרים רבים המחלה חולפת גם ללא טיפול אך בכל מקרה שבו הוולד סובל מצהבת של היילוד עליו להימצא באשפוז בבית חולים.