דלקת כבד

דלקת כבד היא מחלה שפוגעת ברקמת הכבד, אשר יכולה להיגרם כתוצאה ממגוון רחב ביותר של גורמים כפי שנפרט במאמר זה.

למחלה זו נהוג לקרוא בשפה המקצועית הפטיטיס ונהוג לחלק את הסוגים השונים של המחלה בהתאם לגורם שהוביל להתפרצות שלה.

מה הם הגורמים להתפרצות דלקת כבד?

הגורם שאחראי למחצית ממקרי דלקת הכבד הוא הידבקות בנגיף ותשעים וחמישה אחוז ממקרי ההדבקה נגרמים על ידי אחד מארבעת הנגיפים הבאים: הפטיטיס A, הפטיטיס B, הפטיטיס C והפטיטיס D.

לנגיפים השונים דרכי הדבקה שונות. כך למשל הפטיטיס A עובר מהצואה של אדם חולה לאדם אחר דרך המים, המזון או נוזלי הגוף, הפטיטיס B עובר דרך הרוק, הדם, מאם חולה לעובר או ביחסי מין והפטיטיס C עובר דרך כל נוזלי הגוף ומהאם לעובר.

בנוסף לדלקת כבד נגיפית, המחלה יכולה להתעורר בעקבות צריכה מופרזת של אלכוהול לאורך זמן רב, להתעורר על רקע של שימוש בתרופות מסוימות כמו למשל הלוטן אמיודרון, על רקע של זיהום שנגרם על ידי פטרייה בשם אמניטה ועוד.

גורמים שכיחים פחות לדלקת כבד יכולים להיות תקיפה של תאי מערכת החיסון את תאי הכבד (דלקת כבד אוטואימונית), בעיות מטבוליות שונות (כמו למשל במחלת וילסון) וחסימה של דרכי המרה אם בעקבות גידול ואם בעקבות אבני מרה.

מה הם התסמינים של דלקת כבד?

דלקת כבד באה לידי ביטוי במגוון רחב ביותר של תסמינים ויכולה שלא לבוא לידי ביטוי באופן סימפטומטי כלל במקרים הקלים. בין היתר כוללים התסמינים כאבי מפרקים, שתן כהה, הגדלה של הכבד, הקאות, כאבי בטן, חולשה ועייפות, חום גבוה, צהבת ואובדן של התיאבון.

במצבים של דלקת כבד חמורה או במצבים בהם הדלקת החמירה ועברה לשלב מתקדם יותר שנקרא שחמת הכבד החולים עלולים לסבול ממצב שנקרא אנצפלופתיה שבא לידי ביטוי בשינויים במצב ההכרה, בפגיעה קוגניטיבית ובשינויים של ממש באישיות.

כיצד מאבחנים את המחלה?

מעבר לכך שחשוב לאבחן את קיום המחלה, הרי שחשוב לאבחן את סוג הדלקת ואת הגורם לה כיוון שהאבחון של המחלה משפיע במידה ניכרת על הטיפול שיוגש לחולים.

האבחון מתחיל מתשאול יסודי של המטופל שמטרתו לברר מה הוא הגורם למחלה. כך למשל הרופא ישאל את המטופל בנוגע לתרופות שהוא לוקח, בנוגע להרגלי צריכת האלכוהול שלו, בנוגע לאנשים חולים שבא עמם במגע ועוד.

השלב הבא כולל בדיקה פיזית ובחינה של כל התסמינים שמציג הנבדק. לאחר מכן יבוצעו לנבדק מספר בדיקות מעבדתיות שכוללות בדיקות דם ושתן על מנת לנסות לאתר את הגורם הזיהומי שגרם להתפרצות המחלה או על מנת לאתר נוגדנים עצמוניים שיכולים להעיד על קיום של מחלת כבד אוטואימונית. במידת הצורך ייתכן ותבוצע לחולה ביופסיית כבד. מדובר על בדיקה פולשנית שבה נלקחת דגימה מרקמת הכבד על מנת לבחון אותה מתחת לעינית המיקרוסקופ.

כמו כן, ייתכן ויהיה צורך לבצע בדיקות הדמיה שונות ובדיקות תפקודי כבד על מנת להעריך את מידת הנזק לרקמת הכבד.

מה הוא הטיפול המוצע לחולים בדלקת כבד?

הטיפול המוצע לחולים משתנה בהתאם לגורם שהוביל להתפרצות של המחלה. להלן חלק מסוגי הטיפולים בהתאם לגורם:

• הפטיטיס A – הטיפול בדלקת כבד על רקע של הדבקה בנגיף הפטיטיס A הוא טיפול תומך בלבד שכולל מנוחה ושתייה מרובה.
• הפטיטיס B – הטיפול במחלה על רקע הדבקה בנגיף הפטיטיס B כולל שימוש בתרופות הבאות: למיודין, אדפוויר ואינטרפרון אלפא.
• הפטיטיס C – נטילה של כדורים מסוג ריבוורין על בסיס יומי ומתן זריקה שבועית של פגינטפרון עד לחיסול הנגיף.
• דלקת כבד על רקע אלכוהולי – במקרה זה יש להימנע מצריכת אלכוהול לחלוטין.
• דלקת כבד על רקע תרופתי – במקרה זה יש להפסיק את נטילת התרופה שהובילה להתפרצות המחלה.
• דלקת כבד אוטואימונית – בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, גם במצבים של דלקת כבד אוטואימוניות הטיפול מתבסס על שימוש בתרופות שמטרתן להפחית את ממדי הדלקת ולהחליש את מערכת החיסון כמו למשל קורטיקוסטרואידים.

סיבוכי המחלה

במקרים החמורים הפגיעה בכבד יכולה להיות בלתי הפיכה. השלב שבו הנזק לרקמת הכבד רב ביותר נקרא שחמת הכבד והפתרון היחיד למצב זה הוא השתלת כבד.