היפרדות שליה

השלייה (באנגלית: Placenta) הינה איבר אשר מתפתח באופן פיזיולוגי תקין ונורמאלי במהלך ההיריון, יחד עם התפתחות העובר. לשלייה תפקידים רבים וחשובים בקישור, חיבור, חילוף חומרים, ייצור והפרשת הורמונים, העברת מזון וחמצן בין האם לעובר.

בנוסף, השלייה אמורה להגן על העובר מפני הידבקות בזיהומים, חיידקים, חבלות וכדומה. השלייה נושאת את ה- DNA, החומר התורשתי של העובר. למרות שהשלייה אינה מוגדרת כחלק מהעובר, היא מקיימת תפקיד הכרחי לקיום העובר ולהתפתחות מהלך הריון תקין.

השלייה ממוקמות במצב תקין בדופן הרחם וממנה יוצא חבל הטבור ממנו עוברים כל החומרים, נוזלים והורמונים להם זקוק העובר על מנת לגדול ולהתפתח. במהלך הלידה, לאחר לידת התינוק , נפלטת השלייה כרבע שעה לאחר יציאת התינוק מרחם האם. היפרדות שלייה הינו מצב פתולוגי, העלול לגרום לסכנות וסיבוכים בריאותיים הן לאם והן לעובר.

היפרדות שלייה

היפרדות שלייה מוגדרת כמצב פתולוגי בו השלייה, אשר באופן פיזיולוגי-תקין אמורה להיות על דופן הרחם, נפרדת מדופן הרחם ומתחילה לנוע. היפרדות שלייה נגרמת בכ-5-10% מההריונות בקרב האוכלוסייה הכללית. היפרדות שלייה נחשבת כיום, כגורם תמותה שלישי בשכיחותו בקרב נשים הרות.

הגורמים להיפרדות שלייה

הגורם העיקרי להיפרדות שלייה עדיין אינו ברור לחלוטין, אך נמצאו מספר גורמי סיכון, אשר מעמידים את האישה הסובלת מהם בסכנה לפתח היפרדות שלייה. גורמי סיכון אלו כוללים: נשים מעשנות, נשים אשר משתמשות בקוקאין במהלך ההיריון, נשים אשר סובלות מיתר לחץ דם במהלך ההיריון או מרעלת הריון, נשים אשר להן היסטוריה אישית של היפרדות שלייה בהריונות קודמים ונשים מעל גיל 35.

גורמים נוספים הינם: נשים אשר חוו טראומה באזור הבטן, נשים אשר נושאות ברחם מספר עוברים, נשים בעלות מבנה רחם לא תקין, נשים אשר ירדן להן המים בשלב מוקדם, נשים אשר סובלות ממחלת טרומבופיליה ונשים אשר סובלות משרירני רחם.

תסמינים להיפרדות שלייה

התסמינים הנפוצים לאישה הסובלת מהיפרדות שלייה כוללים בכ 90% -מהמקרים דימומים ואגינאלים. כמו כן, תסבול האישה מתסמינים כגון: כאבים חזקים בבטן או בגב, בטן קשה, צירים מוקדמים, רחם רך ואי סדירות בפעימות הלב של העובר. חשוב לדעת, שבכל שלב בהריון בו מופיע דימום ווגינאלי, יש לגשת במהרה לרופא הנשים לאבחון וטיפול.

סכנות העלולות להתרחש מהיפרדות שלייה

בעקבות היפרדות השלייה נמצאים גם האם וגם העובר בסכנה בריאותית. אחד הסיבוכים השכיחים הוא דימום פנימי ווגינאלי, העלול לגרום לחוסר אספקת חמצן למערכות הגוף של האם ושל העובר, ירידת לחץ דם, ירידה בכמות החמצן ובמקרים אחדים אף מצוקת עובר ומוות.

אבחון וטיפול בהיפרדות שיליה

האבחון נעשה בשילוב עם התסמינים הקליניים, אולטרה סאונד, בדיקות דם וניטור עוברי. חשוב לציין כי אבחון מלא של היפרדות שלייה יהיה ניתן לבצע רק לאחר הלידה ולידת השלייה. הטיפול יהיה בהתאם לחומרת המצב, מצבה של האם ושל העובר, ובאופן כללי כולל: טיפול תסמיני, זירוז לידה וניתוח קיסרי.