שלפוחית רגיזה מתאפיינת בהתכווצות בלתי רצונית של דפנות השלפוחית (שריר הדטרוזור), אשר מייצרת דחיפות במתן שתן, לרוב עם תכיפות ומתן שתן בלילה (Nocturia) ולעתים נזילה (דחף בסוגרים).
הגורמים לשלפוחית רגיזה
- שלפוחית רגיזה הינה הסיבה השנייה הנפוצה ביותר לבריחת שתן בקרב נשים.
- השכיחות של שלפוחית רגיזה הולכת וגוברת עם הגיל.
- שלפוחית רגיזה הינה תסמונת המיוחסת למחלת פרקינסון, פגיעה בחוט השדרה, מחלת עצבים סוכרתית, טרשת נפוצה, דמנציה או שבץ מוחי, אולם מרבית המקרים של שלפוחית רגיזה מתרחשים ללא כל סיבה מיוחדת.
- אצל גברים, שלפוחית רגיזה עשויה לקרות כתוצאה ממחלה ניורולוגית או ערמונית מוגדלת.
אבחון שלפוחית רגיזה
על מנת לוודא כי לא מתפתחות מחלות, כגון זיהום בדרכי השתן, סוכרת, סרטן הדם או כל אחת מהמחלות אשר צוינו קודם לכן ובשביל להרכיב תוכנית טיפול מתאימה, ישנן מספר בדיקות אשר על המטופל הסובל משלפוחית רגיזה לעבור.
- בדיקה לניתוח מרכיבים כימיים ותאיים של השתן באמצעות מקלוני מדידה ייעודיים, צריכה להתבצע ולהישלח למעבדה, במטרה לשלול דלקת בדרכי השתן.
- הרופא המטפל עשוי לשקול אבחנה מבדלת, כגון בדיקות דם לאבחון תפקוד הכליות (לצורך גילוי בעיות בכליות, כמו אבנים בכליות), רמת האלקטרוליטים והסידן בגוף ובדיקת גלוקוז בצום.
- בדיקות אורודינמיות מבחינות בכיווץ בלתי רצוני של השלפוחית בעת התמלאותה.
- על סמך המאפיינים של השלפוחית הרגיזה אצל המטופל, יתכן ויידרשו בדיקת אולטרה סאונד של מערכת הכליות וציסטוסקופיה.
טיפול בשלפוחית רגיזה
אפשרויות הטיפול הקיימות כיום כוללות אימון השלפוחית, תרופות אנטי-קולינרגיות, זריקות אינטרוורסיקליות (ישירות לדפנות השלפוחית) של רעלן הבוטולינום, צנתור עצמי תקופתי וגירוי העצב הטיביאלי האחורי. אופן הטיפול בשלפוחית רגיזה אצל גברים דומה לאופן הטיפול בסינדרום אצל נשים.
מצב של אי שליטה על סוגרים אצל מבוגרים המתפתח כתוצאה משלפוחית רגיזה, ניתן לטיפול באמצעות שילוב של טיפול תרופתי ושיטות שמרניות לטיפול בתחושת הדחף בסוגרים, כגון תרגילים לאימון רצפת האגן ואימון השלפוחית וייעוץ לגבי שינויים בסגנון החיים.
על סמך חומרת התסמינים של השלפוחית הרגיזה ורמת מצוקה של המטופל כתוצאה ממנה, במידה והייעוץ הראשוני של תרגילים לאימון רצפת האגן והשלפוחית וביצוע שינויים בסגנון החיים לא הניב תוצאות חיוביות, עשויות להתווסף לטיפול תרופות אנטיכולינרגיות. במידה ושום דבר לא צלח, המטופל עשוי לשקול הפנייה להמשך טיפול מעמיק יותר.
המלצות לשינויים באורח החיים
- הפחתת כמות צריכת הקפאין היומית.
- שינוי הרגלי צריכת הנוזלים. חלק מהמטופלים עשויים לשתות פחות על מנת שהשלפוחית שלהם לא תתמלא מהר כל כך. עם זאת, הדבר עלול להחמיר את התסמינים, שכן השתן נהיה מרוכז יותר, מה שעלול ליצור גירויים בשריר השלפוחית. על המטופלים לשים לעצמם כמטרה לשתות כמות יומית תקינה של מים (בסביבות ה-2 ליטרים).
- אם מד מסת הגוף עובר את ה-30, יומלץ למטופל להפחית במשקל.
אימון השלפוחית – מה זה אומר?
מדובר במערכה הראשונה בטיפול בשלפוחית רגיזה ויש להתמיד בה לפחות שישה שבועות. האימון כולל ביצוע תרגילים לחיזוק שרירי האגן, הרקת השלפוחית במרווחים מתוזמנים ההולכים וגדלים ודיכוי הדחף באמצעות שיטות הסחה או הרפיה.
טיפול תרופתי בשלפוחית רגיזה
תרופות אנטיכולינרגיות מפחיתות את ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שריר הדטרוזור (דפנות השלפוחית) ומגבירות את יכולת הקיבולת של השלפוחית. הודות להקלה בתסמינים של שלפוחית רגיזה, הן משפרות באופן משמעותי את איכות החיים של המטופלים. עם זאת, התועלות של התרופות האנטיכולינרגיות עוד לא הוכחו באופן מפורש כאפקטיביות בעת טיפול ממושך או לאחר תום הטיפול.
טיפול באמצעות גירויים עצביים
גירוי עצב הטבור הינו יעיל בטיפול בתסמינים של שלפוחית רגיזה הכוללים דחף בסוגרים, תכיפות למתן שתן ואחרים, אצל מטופלים אשר לא הגיבו כצפוי לטיפולים הראשוניים בבעיה. גירוי מלעורי של עצב הטיביאלי האחורי (Percutaneous posterior tibial nerve stimulation) הינו יעיל גם כן בהפחתת התסמינים לטווח הקרוב עבור מטופלים בעלי סינדרום השלפוחית הרגיזה.
ראו גם:
תסמונת שלפוחית השתן הכאובה