מקור: אתר פרקינסון
פרקינסון הנה מחלה נוירולוגית ניוונית אשר פוגעת במערכת העצבים המרכזית (מחלה של מערכת העצבים). בישראל כעשרים אלף חולים במחלה, אשר מתגלה לרוב בגיל מאוחר (הגיל הממוצע להופעתה הוא 57) אך לעתים גם בגילאי השלושים או הארבעים. לרוע המזל המחלה חשוכת מרפא והיא מחריפה עם הזמן.
המחלה פוגעת בחלק משמעותי מתאי המוח האחראים על ייצור הדופמין, חומר כימי שאחראי ליצירת פעולה תקינה של השרירים. הפגיעה היא באזור מסוים במוח הקרוי Substantia Nigra, או גרעיני הבסיס. זהו האזור המשמש כבקר תנועה של הגוף, כלומר אחראי לניהול תנועות הגוף בצורה אוטומטית וחלקה, באמצעות שחרור הדופמין במערכת העצבים.
פגיעה בגרעיני הבסיס מביאה לקשיים תנועתיים שונים, שהראשונים בהם הם פגיעה בגפיים בצד אחד ולאחר מכן בגפיים בצד השני. בהמשך נפגעת יכולת הדיבור בשל פגיעה בבלוטות הרוק וירידה בעוצמת הקול. עם התקדמות המחלה, חולי פרקינסון מאבדים את יכולתם לתפקד בכוחות עצמם ובשלב מתקדם של המחלה נזקקים לסיעוד קבוע בביצוע פעולות יומיומיות.
כאשר החולים מנסים לנוע, גופם מתקשה להפיק תנועות חלקות ובמקום זה מפיק תנועות איטיות או "רובוטיות". בעת מנוחה, לעומת זאת, הגוף רועד או מפיק תנועות לא רצוניות. בשינה לא קורות תנועות בלתי נשלטות.
גורמים ואבחון פרקינסון
הסיבות לאובדן תאי המוח אינה לגמרי ברורה, אך נראה כי זהו שילוב בין מספר גורמים- תורשתיים וסביבתיים. המחלה ממשיכה לעמוד במרכזם של מחקרים רבים, בתקווה למציאת הגורמים המדויקים ואולי גם המרפא.
אחד המחקרים שנמצאים בשלבים מתקדמים הוא ניסיון להשתיל במוחם של חולי פרקינסון תאי עצב שנלקחו מעוברים. בצורה כזו החוקרים מקווים להחזיר לחולים את יכולת ייצור הדופמין שנפגעה ולאפשר המשך שליטה על תנועות הגוף.
הסימפטומים העיקריים של המחלה:
- רעידות בגפיים (בעיקר כפות ידיים וזרועות) ובפנים (בעיקר לסת, לשון, עפעפיים ומצח)
- נוקשות, בעיקר בגפיים ובגו
- דיבור מונוטוני וקשה להבנה או דיבור חלש עד לחישה
- תנועות בלתי רצוניות של הגוף ורעד שמתגבר בשעת לחץ ומתח נפשי
- תנועות איטיות או "רובוטיות"
- חוסר יציבות ופגיעה בקורדינציה
- דעיכה ביכולת ההבעה בתווי הפנים ובגוף
פרט לסימפטומים הללו קיימים סימפטומים משניים כגון פגיעה במערכת העיכול והשתן ובעיות בריחת שתן ושליטה בסוגרים. לעתים המחלה מובילה גם לקשיים נפשיים כגון דיכאון, חרדות או קשיי שינה. אצל כמחצית מהחולים ישנה ירידה ביכולת הקוגניטיבית, שכחה וכדומה.
טיפול במחלה
- טיפול תרופתי – זהו הטיפול הנפוץ ביותר, אך הוא אינו פשוט. תרופה בשם LEVODOPA היא התרופה היעילה ביותר. מדובר בחומצת אמינו שהמוח הופך לדופמין וכך היא משלימה את החסרים. חסרונה של התרופה הוא שהדופמין משתחרר בכל המוח באופן לא סלקטיבי, כלומר לא רק באזור הפגוע ולכן יש לה תופעות לוואי רבות. תרופות שונות ניסו להתמודד עם זה, למשל באמצעות שחרור מושהה או מינון נמוך של התרופה. בעיה נוספת היא שחולים נדרשים לקחת מינון גבוה יותר עם התקדמות המחלה, עד לרמה של תופעות לוואי חמורות. תרופה חדשה יחסית היא ה- ROPINIROLE, שהיא למעשה חומר המחקה את פעילות הדופמין במוח ולפיכך מקל בצורה דומה על הסימפטומים.
- ניתוח – ישנם שני סוגים של ניתוחים מוכרים, האחד לטיפול בתופעת ה- DYSKENSIA, תנועות בלתי רצוניות שהן גם תופעת לוואי של התרופות והשני לטיפול ברעד ונוקשות שרירים, גם הם תופעת לוואי.
- השתלת אלקטרודה – האלקטרודה מושתלת במוח ומספקת גירוי חשמלי מבוקר לאזורים מסוימים, כך שהיא משתקת אותם ומונעת הפעלה לא רצונית של קבוצות שרירים.
- קנאביס רפואי – הטיפול בתסמיני המחלה באמצעות קנאביס רפואי הפך בשנים האחרונות ליותר ויותר לגיטימי ואף מומלץ על ידי הרופאים. הקאנביס הרפואי גורם להפריית השרירים ובכך מקטין את הנוקשות ומקל על כאבי החולים.