התקף לב (=אוטם שריר הלב, acute myocardial infarction) הוא אחת האבחנות השכיחות ביותר החולים מאושפזים במדינות מפותחות, ומשמעותו – נזק בלתי הפיך הנגרם לשריר הלב כתוצאה מפגיעה ממושכת באספקת החמצן אליו.
הלב, בדומה לשאר אברי הגוף, זקוק לאספקת דם וחמצן בכדי למלא אחר תפקודו. אלו מוזרמים אליו דרך כלי דם קטנים – "עורקים כליליים" (או "עורקים קרונריים" בלועזית). כאשר זרימת הדם בעורקים אלו נפגעת – נוצר נזק לשריר הלב.
טרשת עורקים
טרשת עורקים היא תהליך הנמשך במשך שנים רבות – לעיתים הוא מתחיל כבר לאחר תום תקופת הינקות. בתהליך הזה, מסיבות שאינן ברורות לנו היום עד תום, מצטבר כולסטרול ותאים דלקתיים על פני הדופן הפנימית של העורקים הכליליים באזור "הפלאק הטרשתי".
עם השנים נמשך תהליך הטרשת והפלאק גדל אל תוך החלל של העורק הפגוע, כך שהוא למעשה מקטין את החלל שבו מתפרשת זרימה של דם בתוך העורק. במקרים שבהם מתרחש קרע של הפלאק, דופן כלי הדם הופכת חשופה ונוצר קריש דם במקום בו התרחש הקרע. קריש הדם שנוצר על פני הפלאק מקטין אף יותר את זרימת הדם בעורק הכלילי, עד לחסימה מלאה.
במידה והחסימה הזו תתקיים מספיק זמן – יתחיל להיווצר הנזק לשריר הלב. ככל שעובר הזמן, גדל הנזק לתאי הלב ומכאן החשיבות לטיפול המהיר בהתקף הלב.
להיווצרות הפלאק הטרשתי תורמים מספר גורמים המכונים "גורמי סיכון". חלקם בלתי נשלטים (כמו גיל, מין ותכונות גנטיות נוספות), אחרים נשלטים באופן חלקי (סוכרת, רמות שומנים בדם, יתר לחץ דם) והיתר הם גורמי סיכון נשלטים (תזונה, עיסוק בפעילות גופנית ועישון).
מכיוון שעל חלק מהגורמים יש ביכולתנו להשפיע, חשוב לזהות אותם ולטפל בהם בהתאם על ידי שינוי באורח החיים או באמצעות טיפול תרופתי במידת הצורך.
הסימנים להתקף לב
הסימנים להתקף לב מוכרים וידועים לכל. המאפיין הבולט ביותר הוא כאב בחזה. בהרבה מקרים הכאב מתואר ככאב עמום, לוחץ או פשוט כחוסר נוחות באזור בית החזה. הכאב מתפתח באופן הדרגתי עם כאב קל ומחמיר ככל שעובר הזמן. זו ככל הנראה הסיבה שלא פעם אנשים החווים התקף לב לא באמת מבינים את חומרת האירוע ומחכים יותר מידי זמן לפני שהם פונים לעזרה רפואית.
הכאב יכול להקרין גם ליד שמאל או לכל איבר אחר בנמצא בטווח שבין הלסת לטבור. ישנם מקרים שבהם הכאב היחיד שבו חש או חשה החולה ממוקד באזורים אלו (למשל בסנטר) בלבד, מבלי שתהיה תחושה מוזרה כלשהי באזור החזה.
טיפול בהתקף לב
בשנים האחרונות חלה התפתחות אדירה ביכולות ובגישות הטיפול השונות בהתקף לב – שינויים שהביאו לצמצום משמעותי בשיעורי התמותה והסיבוכים כתוצאה מהתקפי לב. הבסיס הטיפולי נעוץ בזיהוי המהיר של המאורע ופנייה לגורמים המטפלים. התקף לב המתרחש מחוץ לכותלי בית החולים מחייב פנייה מהירה אל שירותי החירום (מגן דוד אדום למשל) שיחלו את הטיפול התרופתי ויזרזו את ההגעה אל בית החולים.
בבית החולים יפתחו את החסימה על ידי "צנתור" – הכנסת צינורית ואמצעים נוספים להרחבת העורק ופתיחת החסימה. כאמור, פתיחה מוקדמת של העורק הפגוע וחידוש זרימת הדם אל הלב תצמצם את הנזק לשריר הלב, תקטין את הסיבוכים כתוצאה מההתקף וכמובן תצמצם את שיעור התמותה.
בנוסף, לאחר הצנתור ותום האירוע יש להקפיד ולעקוב אחר הטיפול הרפואי והתרופתי המוצע במטרה לייעל ולשמר את האפקט המועיל של הצנתור. התקף לב אשר טופל במהירות, ביעילות וללא סיבוכים מצריך אשפוז של חמישה ימים בממוצע. לרוב, המטופל יופנה לתוכנית שיקומית לצורך שיבה הדרגתית לפעילות היומיום ולאורח חיים נורמאלי ככל הניתן.