הרפואה המודרנית והפסיכולוגיה מכלילות את ההיפראקטיביות, הפרעות הקשב והפרעות הריכוז יחד כהפרעות שמקורן בהתפתחות פתולוגית של המערכת העצבית המרכזית. שלוש הפרעות אלו מערבות את תחום הקשב והריכוז יחד עם ליקוי התנהגותי הכולל פעלתנות יתר ואימפולסיביות.
תופעת ההיפראקטיביות מופיעה לרוב אצל ילדים, כחמישה עד עשרה אחוזים מהילדים סובלים ממנה, כשהבנים לוקים בה יותר מאשר הבנות.
היפראקטיביות – סממנים
בקרב ילדים ומבוגרים הסובלים מהיפראקטיביות הסממנים זהים. פעלתנות יתר ניכרת מאוד באישיותם, הם חסרי שקט ומנוחה וזזים ללא הרף, מניעים ידיים ורגליים בצורה תמידית, כל הזמן הם מתנועעים ואינם יושבים רגע אחד בשקט, הם מרגישים צורך תמידי להיות בפעילות, הם משתעממים בקלות ומנסים לבצע מספר פעולות בו זמנית, כשהם מדלגים מפעולה אחת לפעולה שנייה ולא מצליחים לסיים אף אחת מהן.
הסובלים מהיפראקטיביות לוקים לעתים גם בהפרעות תקשורת. הם לא מצליחים לבטא תהליכים ורעיונות, ועקב כך הם עלולים להיקלע למצוקה רגשית, להתקפי אפילפסיה או להפרעות בשינה. הסממנים הנוספים יכולים להיות ירידה בכישורי המוטוריקה (העדינה והגסה), קשיים בשפה, קטיעת דברי אחרים, חוסר ריכוז, בעיות זיכרון, ביצוע דברים בפזיזות וחוסר יציבות נפשית.
אבחון היפראקטיביות
אבחון היפראקטיביות נעשה בתחילה בקופות החולים ולאחר מכן על ידי רופאים מומחים, וכן קלינאי תקשורת, המאבחן את בעיות התקשורת של הנבדק. האבחון ייעשה כשמופיעים לפחות שישה סממנים של התופעה. המאבחנים עורכים את הבדיקות באמצעות שאלונים הבודקים את התנהגות האדם. כדי לאבחן בצורה מהימנה האם קיימת היפראקטיביות, המאבחן צופה בהתנהגות האדם, כשהקריטריונים לבדיקה הם: אימפולסיביות, פעילות יתר והקשבה לקויה.
האבחנה חייבת להיות זהירה ומדויקת, שכן לא כל בן אדם שסובל מהסממנים של היפראקטיביות, הוא אכן היפראקטיבי. ישנן תקופות בהן אדם מבוגר מבצע משימות בצורה חפוזה, אינו מרוכז בדברים ומתנהג בצורה אימפולסיבית, אך אין זה אומר שהוא סובל מהיפראקטיביות.
גם הילדים שנמצאים בתהליכי למידה בעולמם האישי, חברתי והתנהגותי, לא תמיד יהיו מרוכזים, או שהם יתנהגו לעתים בחוסר מנוחה. יש להיזהר באבחנה, במיוחד בקרב ילדים בתחילת חייהם, שכן אבחנה שאינה נכונה תהיה מלווה בטיפול שעלול להרוס את חייו האישיים, החברתיים והבריאותיים של הילד.
היפראקטיביות בקרב ילדים
ילד היפראקטיבי מוגדר לרוב כילד שאינו "יושב בשקט". הוא משתעמם במהירות, מגלה קשיים בשינון עובדות, קשיים מוטוריים בביצוע פעילויות, מתקשה בלימודים בבתי ספר פרונטלים, לרוב יסבול מליקויי למידה, מתקשה להסתדר עם חבריו, לא מקבל בקלות את כללי המשחק, שוקע במחשבות ומפליג בהן, עד שאינו מבחין כשפונים אליו. עקב הדברים, ילד היפראקטיבי עלול לסבול מבדידות חברתית.
היפראקטיביות בקרב מבוגרים
המבוגרים ההיפראקטיביים מתקשים בסיום משימות, לא מסוגלים לדחות סיפוקים, מתקשים לקבל סמכות או לחיות לפי כללים, לא מסוגלים ללמוד את הקשר בין הפעולה שהם מבצעים לבין התוצאה הנלווית אליה, סובלים מהפרעה כלשהי באחד מתחומי החיים: זוגיות, חברה, תעסוקה או לימודים.
טיפול בהיפראקטיביות
כיום נהוג לטפל בקבוצת ההפרעות ההיפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז באמצעות מתן תרופות שפועלות על המנגנון במוח שגורם להן. התרופה הנפוצה ביותר היא ה"ריטלין". תפקידה להמריץ בצורה עדינה את מערכת העצבים המרכזית. בתרופה מפעילה את מנגנוני השחרור והקליטה של חומר במוח הנקרא- "דופאמין", גורמת להפחתה של פעלתנות היתר ומשפרת את יכולת הריכוז, למשך תקופות קצרות.
לריטלין תופעות לוואי שונות: ירידה בתיאבון ובעיות תזונה, הפרעות בשינה ועצבנות. במקרים קיצוניים ייתכנו תופעות לוואי מסוכנות- אי סדירות בדופק הלב, רעידות, פרכוסים, חום, הזעה ופריחה. במקרים כאלה חובה להפסיק את השימוש בתרופה ולפנות לחדר מיון.
אדם הנוטל ריטלין מפתח בתרופה תלות, וכשהוא מפסיק ליטול אותה, תסמיני ההיפראקטיביות מתגברים מאוד. את נטילת הריטלין מפסיקים בהדרגתיות.
כמו כן, קיימים טיפולים נוספים הנמצאים במסגרת הרפואה המשלימה. בין הטיפולים האלטרנטיביים: הומאופתיה, נטורופתיה, רפלקסולוגיה ועוד.