נגיף CMV הוא וירוס נפוץ ממשפחת נגיפי ההרפס
ומהווה את הזיהום הנגיפי הכי נפוץ ביילודים עם שכיחות של כ- 0.5% מבין היילודים. הגורמים הקשורים לסיכויי העברת הנגיף מהאם לעובר ולחומרת הזיהום בעובר – אינם ברורים ואחוזי העברת הזיהום מאימא הרה לעוברה מוערכים בכ- 30-40%.
למרות שמרבית מהיילודים אשר נדבקו בנגיף בעת ההיריון יהיו ללא תסמינים או השפעה. כ – 5-20% מהיילודים יראו סימני זיהום בעת לידתם, כמחציתם יסבלו מפגיעות נוירולוגיות שונות וכ- 5% מהם ימותו בסופו של דבר.
סיווג הזיהומים
זיהומי CMV בהריון מחולקים ל- 2 סוגים:
- ראשוני – במידה ומדובר בפעם הראשונה שגוף האם נתקל בנגיף בימי חייה.
- לא ראשוני – זיהום זה קורה באמהות אשר במהלך חייהן נתקלו בנגיף (עדות לכך ניתן למצוא בבדיקת נוגדנים חיובית לנגיף). זיהום כזה יכול להיות הפעלה מחדש של נגיף רדום בגוף האם או זיהום בנגיף נוסף (עם שוני גנטי כלשהו מהנגיף בו זוהמה בעבר).
שכיחות
כאשר גוף האדם נתקל בנגיף ה-CMV הוא מפתח נוגדנים אשר ניתן למצוא בבדיקת הדם. אחוז האוכלוסייה הנתקל בנגיף במהלך חייהם מגיע לקרוב ל- 100% בחלקים מהעולם (אחד הזיהומים הנפוצים ביותר).
כחלק מפעולת מערכת החיסון וזיכרונה – הימצאות הנוגדנים לנגיף מהווים את הגורם המגן הכי חשוב בפני זיהום נוסף של נגיף CMV. גורמים המעלים את הסיכון להימצאות הנוגדנים הינם:
- חתך סוציו אקונומי נמוך
- מדינות מתפתחות
- גילאים 25-30
- מספר לידות גבוה
- אמהות לילדים קטנים מגיל 3 ואמהות העובדות במוסדות עם ילדים (גני ילדים, מעונות)
העברה
הנגיף מועבר מאדם לאדם באמצעות מגע עם הפרשות מחלל האף והפה, שתן, רוק, זרע, הפרשות נרתיק, חלב אם ודם. כ- 1-7% מהנשים בהריון יעברו הדבקות בנגיף במהלך ההריון.
העברה מאם לעובר
הדבקת העובר שכיחה יותר בקרב הזיהומים הראשוניים מאשר הלא ראשוניים. דרכי ההעברה הן דרך השלייה, בזמן מעבר בתעלת הלידה ובאמצעות הנקה. כאמור, סיכויי הדבקת העובר הם 30-40% בזיהום ראשוני וקטנים בהרבה בעת זיהום לא ראשוני (אחוזים בודדים).
תסמינים
- באם – כ- 90% מהזיהומים הם ללא תסמינים, בשאר המקרים – יופיע חום, מחלה דמוית שפעת, עייפות וכאבי שרירים. התסמינים שכיחים יותר בקרב זיהומים ראשוניים.
- ביילוד – מרבית היילודים נולדים ללא תסמינים – מתוך אלו כ- 10-15% יפתחו פגיעה התפתחותית עצבית במהלך השנים הראשונות לחיים.
5-20% מהיילודים יהיו עם תסמינים – גודל קטן בלידה יחסית לגיל, ראש קטן, דלקת ברשתית העין, דלקת כבד, הגדלת טחול, ירידה במספר טסיות הדם ופריחה. כ – 50% מאלו יפתחו פגיעה עצבית – חירשות, אובדן ראיה ופגיעה קוגניטיבית וכ- 5% ימותו.
אבחנה
יש לבדוק נוכחות נוגדנים אצל אמהות אשר מעוניינות בכך, בעת מחלת חום דמוית "מחלת הנשיקה" או כאשר יש ממצאים בסקירות ההיריון (אולטרסאונד) המתאימות לזיהום – הגדלת חדרי המח, ראש קטן, מעי היפר אקוגני,הגדלת טחול וכבד, בצקות ועוד.
האבחנה מתבצעת בבדיקת נוגדנים לנגיף בדם. בדיקת IGM היא חשובה אך איננה אבחנתית למועד הזיהום. לעומת זאת – בדיקת הIGG משמשת לאבחנה-הוכחה כי האם עברה מבדיקה שלילית לIGG – לחיובית ל-IGG במהלך ההיריון היא אבחנתית לזיהום ראשוני בנגיף.
כאשר לא ניתן לקבל IGG לפני ההיריון – יש להשתמש בבדיקת ה -AVIDITY (רמה גבוהה מעידה על זיהום ישן ורמה נמוכה מעידה על זיהום עדכני). לצורך הוכחת העברת הנגיף לעובר ניתן להשתמש בבדיקת מי שפיר – יש לבצע בדיקה זו לאחר השבוע ה- 21 להריון ולפחות 6 שבועות לאחר מחלת החום.
טיפול
אין טיפול יעיל מוכח למניעת הדבקת העובר, אך קיימות תרופות לטיפול ביילודים. חלק מהאמהות ישקלו הפסקת הריון מפאת הסיכוי לפגיעה ביילוד.