מחלות אוטואימוניות הינן קבוצה של מחלות מהמשונות ביותר שהרפואה למדה להכיר. באופן תקין ונורמאלי, מערכת החיסון משמשת אותנו להגנה מפני מזהמים שונים כגון חיידקים, וירוסים ופטריות. 
לא יהיה זה מוגזם לומר שללא מערכת חיסון מתפקדת, המין האנושי וודאי לא היה שורד, אולם במקרה של מחלות אוטואימוניות מערכת החיסון היא זו שגורמת למחלה ולעיתים אף למוות.
עד היום הוגדרו בעולם כ-80 מחלות אוטואימוניות וכ-5% מהאוכלוסייה חולה בהן. רוב המחלות מופיעות בקרב נשים בגיל הפוריות. מחלות אוטואימוניות הן בין חמש המחלות הגורמות לתמותה הרבה ביותר בקרב נשים בגילאי 14-35.
מערכת החיסון
במצב של מחלה אוטואימונית מתרחש שינוי לא ברור שגורם לתאי מערכת החיסון לתקוף רקמות שונות בגוף האדם. טרם ידוע מה גורם לתגובה משונה זו של מערכת החיסון, שכן הרקמה אותה היא תוקפת היא ברוב המקרים בריאה לחלוטין.
באופן טבעי ותקין, במהלך התפתחות המערכת החיסונית בעובר היא לומדת לזהות מרכיבים ששייכים לגוף ומרכיבים זרים. הגוף מפתח "סבילות" כנגד מרכיביו העצמיים ולומד שלא לתקוף אותם, אלא לתקוף גורמים זרים בלבד. ישנה תיאוריה המציעה כי באנשים שחולים במחלות אוטואימוניות קיים פגם מולד במערכת הזו שגורם לה לזהות חלק מרקמות הגוף כזרות ולתקוף אותן.
הסבר אחר גורס כי למזהמים מסוימים כמו וירוסים או חיידקים ישנם מאפיינים זהים או דומים מאוד למאפיינים שקיימים על חלק מתאי הגוף. כאשר מזהם שכזה חודר לגופנו, הגוף מייצר נגדו נוגדנים ספציפיים שלמרבה הצער מתאימים גם לתאים מסוימים בגוף. נוצר מצב פרדוקסאלי בו הנוגדנים שהגוף ייצר כדי להשמיד את המזהם, תוקפים את הגוף עצמו.
ברגע שמערכת החיסון זיהתה רקמה כלשהי כרקמה זרה, היא שולחת אליה נוגדנים ספציפיים וכן תאים בשם לימפוציטים שהורסים בשיטתיות את תאי הרקמה. כתוצאה מכך נוצרת דלקת באזור. כתלות ברקמה שנפגעה נראה התפתחות של מחלה וסימפטומים שאופייניים לה. לעיתים תיתכן פגיעה ביותר מרקמה אחת.
מחלות אוטואימוניות נפוצות
דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)- המחלה האוטואימונית הנפוצה ביותר. מופיעה באחוז אחד מכלל האוכלוסייה ונפוצה פי 4 אצל נשים מאשר אצל גברים. מדובר במחלה דלקתית כרונית בה נוצרים נוגדנים כנגד חומר שקיים במפרקי הגוף. כתוצאה מכך שכיח לראות מפרקים אדומים, נפוחים וכואבים.
סוכרת נעורים (Type 1 Diabetes Mellitus)- במחלה זו נוצרים נוגדנים כנגד תאים בלבלב שאחראיים לייצור אינסולין. התאים נהרסים וכתוצאה מכך החולה אינו יכול לייצר אינסולין שחיוני להכנסת סוכר לתאים. נוצר עודף של סוכר בדם שיכול להיות מסכן חיים במידה ואינו מטופל.
מחלת קרוהן – מחלה דלקתית של המעיים. לרוב הנוגדנים תוקפים את האזור הסופי של המעי הדק והוא נעשה מעובה, דלקתי ומכויב. תסמיני המחלה הם כאבי בטן, חום שלשולים, ירידה במשקל ופיגור בגדילה אצל ילדים.
זאבת ארגמנית רב מערכתית (לופוס או SLE) – במחלת לופוס נוצרים נוגדנים כנגד מספר מרכיבים בתאים והפגיעה היא רב מערכתית: קיימת פגיעה עורית המתבטאת בפריחה, פגיעה בכליות, פגיעה ודלקת במפרקים, כיבים, נשירת שיער ואנמיה.
מחלות אוטואימוניות נוספות הן: מיאסטניה גרביס, שחמת הכבד, צליאק, תסמונת סיוגרן, טרשת נפוצה, פולימיאלגיה ועוד.
מחלה אוטואימונית – טיפול
מכיוון שהסיבה למחלות האוטואימוניות איננה ברורה עדיין, מרבית הטיפולים והתרופות המוצעות כיום מבוססים על טיפול בסימפטומים ושיפור איכות חיים. טרם נמצא טיפול מרפא.
הטיפול הבסיסי לחולי מחלות אוטואימוניות הוא מתן סטרואידים ותרופות אחרות שמדכאות את מערכת החיסון ומפחיתות התפתחות של דלקת. זה הופך את החולים לפגיעים יותר לזיהומים, אך גם מחליש את תסמיני המחלה.
ישנו הליך של סינון דמם של החולים. החולה מחובר למכונה דמוית מכונת דיאליזה שמסננת את דמו- מוציאה את הנוגדנים ומכניסה חזרה דם נקי מנוגדנים.
בשנים האחרונות מתגבר השימוש בתרופות ביולוגיות שמבוססות של נוגדנים שתפקידם לתקוף נוגדנים פגומים.
מידע נוסף: אתר מחלות אוטואימוניות