פוריות, כניסה להריון וטיפולי פוריות
קשיי כניסה להריון עלולים לגרום לתסכול ומתח רבים בין בני זוג. עם זאת, יש להיות מודעים לעובדה כי באופן טבעי בכל ביוץ של האישה ישנם רק 20-25 אחוזים של סיכויי כניסה להריון, ולכן ההמלצה היא לשקול טיפולי פוריות רק לאחר כשנה מרגע הפסקת השימוש באמצעי מניעה.
זוגות רבים שהגיעו לשלב בו הם מתחילים בטיפול פוריות, אינם קובעים מראש את גבולותיהם ומסגרת הטיפול אותם הם מוכנים לנסות כמו למשל, האם הטיפול יהיה על בסיס תרופות בלבד או שמא ישנה מוכנות גם להתערבות כירורגית. קביעת הקוים האדומים תמנע קריסה רגשית וכלכלית כתוצאה מסדרת טיפולים כושלים, ועל כן מהווה את הצעד הראשון לפני הטיפול.
טרם תחילת הטיפולים, חשוב שתדעו כי מגיעות לכם זכויות שונות שכוללות: טיפולי פוריות חינם בחלק מן המרפאות, זכויות תעסוקה למניעת פיטורין ועוד. להרחבה בנושא: טיפולי פוריות – מהן זכויותייך?
תחילתו של טיפול פוריות הוא בדיקה רפואית של הסיבה לחוסר הפוריות. הרופא יברר היסטוריה רפואית כללית וכן ספציפית למצב של אי פוריות בקרב בני הזוג. לאחר מכן הוא יבצע בדיקה גופנית של אברי המין של האישה ויתכן גם של הגבר הכוללות; ספירת זרע של בן הזוג, בדיקת הורמונים לבת הזוג, בדיקת אולטראסאונד וצילום רחם, בדיקה להימצאות נגיפים אצל שני בני הזוג ועוד.
טיפולים לאי פוריות של הגבר
במקרה שספירת הזרע של הגבר נמצאה נמוכה, הרופא ימליץ בשלב הראשון על הזרעה מלאכותית תוך העלאת ריכוז הזרע במעבדה.
אם ההזרעה לא צולחת, כמו גם במקרים שהגבר עבר ניתוחים או מחלות שפגעו בהולכת הזרע השלב הבא הוא ICSI (intracytoplasmic sperm injection), שהוא תהליך דומה להפרית מבחנה, בו מוזרק זרע אחד מתוך האשכים ישירות לביצית במבחנה ליצירת תוצר הפריה שמוחדר בחזרה לרחם האישה.
במקרים נדירים יותר, תתכן בעיה הורמונלית אצל הגבר שמונעת יצירת זרע תקין. או אז ינתן טיפול תרופתי להחזרת האיזון ההורמונלי. במצב של זרע לא תקין או כאשר טיפול ה- ICSI לא מצליח, בני הזוג יאלצו להחליט האם הם מוכנים לקבל תרומת זרע (על ידי בנק הזרע) או מעדיפים לפנות לאימוץ.
טיפולים לאי פוריות של האישה
במקרה של בעיות ביוץ או עקרות בלתי מוסברת ינתנו תרופות לגיוס זקיקים והשראת הביוץ שישפרו את הסיכויים להיכנס להריון. טיפול זה ניתן לפני טיפולים הורמונליים מכיוון שהוא נחשב בטוח יותר למרות תופעות לוואי רבות יותר, אך הוא לא תמיד מצליח. או אז לא נותרת ברירה אלא לפנות לטיפולים הורמונליים.
לפני התחלת הטיפול יש לתת את הדעת על כך שטיפולים הורמונליים מגדילים את הסיכוי לציסטות שחלתיות, להריון מרובה עוברים והם יקרים יותר. במקרה של עקרות בלתי מוסברת יתכן כי השלב הבא יהיה הזרעה מלאכותית, כלומר הזרקת הזרע ישירות לרחם. אם ההזרעה לא מביאה לתוצאות, השלב הבא הוא IVF (הפרית מבחנה).
אם חצוצרות האישה פגועות או חסומות הן עשויות למנוע הפריה של הביצית. פגיעה קלה בחצוצרות תטופל לרוב באמצעות ניתוח לתיקון הנזק. בפגיעה קשה יותר או במקרה שמדובר באישה מעל גיל 34, רופאים ימליצו לדלג עם שלב זה ולהתחיל ישירות בטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF) על מנת לחסוך זמן יקר ומשמעותי.
הפרית מבחנה תומלץ גם במקרה של אנדומתריוסיס- דלקת ברירית הרחם. אולם יש לקחת בחשבון שבמקרים כאלו ה-IVF פחות יעיל ולכן אם מדובר במקרה קל עד בינוני של אנדומתריוסיס יועדף נסיון להסרת הגידול באופן כירורגי.
מהם בעצם טיפולי ה- IVF? בהפריה חוץ גופית זרע הגבר מתלכד עם ביצית האישה בתנאי מעבדה. או אז תוצר ההפריה מושתל ברחם האישה להמשך הריון רגיל. בד"כ יותר מביצית מופרית אחת מושתלת ברחם לצורך הגדלת הסיכוי שאחת מהן תיקלט ותתפתח לתינוק, מה שמגדיל את הסיכוי לתאומים או שלישיות.
סיכויי ההצלחה להיקלטות העובר ברחם קטנים ככל שהאישה מבוגרת יותר והיא תלויה בסוג העקרות של האישה, אך באופן כללי אחת מכל שלוש הפריות כאלו נוחלת הצלחה. למרות זאת IVF היא לרוב ברירת המחדל עבור זוגות עקרים מכיוון שמדובר, מעבר להוצאה הכספית הכבדה, בתהליך מתיש מבחינה רגשית ופיסית הכולל ביקורים תכופים אצל הרופא ושינויי מצב רוח בעקבות זריקות ההורמונים, כמו גם מוכנות לכך שהטיפול לא יצליח בפעם הראשונה ויצריך יותר מטיפול אחד, תוך סיכון חייה של האישה.
זהו השלב בו בני הזוג צריכים להחליט האם הם מוכנים להשקיע את משאביהם להצלחת ההפריה החוץ גופית או שמא גם כאן, הם מעדיפים להשקיע את מרצם באימוץ. היות ותהליך הטיפול הינו לרוב מפרך ומלווה בקשיים נפשיים רבים, קיים צורך רב בתמיכה נפשית בזמן טיפולי הפוריות, בין אם נעשים על ידי המשפחה, חברים, פסיכולוגים, טיפולים קבוצתיים ועוד.
ראו גם:
נגיף הזיקה והסיכון לנשים בהריון