לופוס

לופוס, הנקראת גם בעברית "זאבת" היא מחלה אוטואימונית קשה מאוד הגורמת צרות רבות לחולים רבים. כמו רוב המחלות האוטואימוניות, גם לופוס נפוצה יותר בנשים – פי 9 יותר מאשר בגברים.

מחלת הזאבת מופיעה בגיל צעיר יחסית, באזור גיל 15-40 ונחשבת למחלה כרונית חסרת טיפול. כלומר, אי אפשר להביא להחלמה מלאה, אלא רק להקלה על הסימפטומים.

קיימים שני סוגים עיקריים של זאבת: מערכתית התוקפת את כל הגוף ודיסקואידית שפוגעת בעור בלבד ויוצרת פריחה אופיינית בצורת פרפר.

מהי מחלה אוטואימונית

מחלה אוטואימונית היא מחלה בה מערכת החיסון תוקפת את הגוף שלנו וגורמת להרס של רקמות בריאות. מה שקורה בפועל, זה שהמערכת החיסונית מזהה את תאי הגוף הבריאים כזרים ותוקפת אותם כאילו היו פתוגנים מסוכנים. במילים אחרות, מערכת החיסון לא מצליחה להבחין בין עצמי לזר, ותוקפת את רקמות הגוף ללא הבחנה.

הבסיס למחלות האוטואימוניות הוא בדרך כלל פגם גנטי הבא לידי ביטוי כתוצאה מגורם סביבתי כלשהו. כלומר, אם הבסיס הגנטי קיים ובנוסף לכך יש שינוי סביבתי חריף כמו לחץ ממושך, מעבר מקום מגורים, גיוס לצבא וכו' יש סיכון חמור להופעת המחלה. כאמור, באופן כללי מחלות אוטואימוניות מופיעות ברוב המקרים אצל נשים.

בלופוס, הבסיס הסביבתי כולל וירוסים וזיהומים שונים ושימוש בתרופות מסויימות. מבחינת הנשים, לידה, שינויים הורמונלים והפסקת וסת גם כן עלולים לגרום להתלקחות מחלת הלופוס.

סימני המחלה

הסימפטומים השונים של זאבת לופוס מופיעים בצורה של התלקחויות והפוגות. בזמן ההתלקחויות, הפעילות האוטואימונית מתבצעת "בשיא הכוח" ומופיעים סיפטומים קשים המחייבים טיפול. לעומת זאת, בזמן ההפוגה החולים נהנים מרגיעה בחומרת המחלה ונשארים עם סימפטומים קלים בלבד ולפעמים אף ללא סימפטומים בכלל.

הסימן המפורסם ביותר של לופוס הוא פריחה דמויית פרפר על הפנים. הפריחה מכסה באופן רציף את האף ושתי הלחיים ויוצרת מראה ייחודי הדומה לזאב, ומכאן השם זאבת.

מלבד הפריחה הלא נעימה, לופוס גורם גם לבעיות פרקים וכאבים עזים. בנוסף, זאבת חמורה עלולה לתקוף גם את הכליות ולגרום לכשל כלייתי ואפילו אי ספיקת כליות. מלבד הסימפטומים הספציפיים, קיימים ללופוס גם סימפטומים כלליים, כמו עייפות, כאבי ראש, דיכאון וכו'.

הטיפול בלופוס

מטרת הטיפול במחלת הזאבת היא לחסל את הפעילות העודפת המזיקה של המערכת החיסונית ובכך לגרום להפסקת הופעת הסימפטומים הקשים. הטיפול הראשון אותו נותנים הוא תרופות אנטי-דלקתיות – החל מאספירין ומשככי כאבים אחרים הגורמים להפסקת הדלקת ועד סטרואידים שמובילים לשיתוק יעיל של כל מערכת החיסון.

טיפול בסטרואידים

הטיפול הסטרואידי הפופולארי ביותר הוא קורטיזון, סוג של גלוקוקורטיקואיד שמביא לדיכוי מערכת החיסון ובכך הורדת הפעילות האוטואימונית והפחתת הסימפטומים. תוך מספר שבועות רוב החולים מגיעים לשליטה על הסימפטומים השונים וחוזרים לשגרה.

לופוס היא מחלה כרונית, ולכן הטיפול הסטרואידי חייב להימשך למשך כל החיים, גם אם המחלה בהפוגה. ולכן, חייבים לשים לב שהתרופה ניתנת במינון המתאים – לא גבוה מדי שגורם לתופעות לוואי קשות של דיכוי יתר של המערכת החיסונית ולא נמוך מדי וכך חסר השפעה.

תופעות הלואי העיקריות של מתן סטרואידים הם השמנה, צמיחת שיער, שינויים עוריים – אלה הסימנים הבולטים והאסתטיים ביותר. מלבד זאת, קיים סיכון לזיהומים בגלל דיכוי מערכת החיסון, עליה בלחץ דם ודיכאון. שינוי נוסף שאמור לעניין במיוחד נשים הוא סיכון יתר להתפתחות אוסטאופורוזיס, ולכן נשים המטופלות על ידי סטרואידים חייבות לנטול תוספי ויטמין D וסידן.

טיפול נוסף בלופוס

טיפולים פחות פופולאריים בלופוס כוללים תרופות נגד מלריה שמשפיעות בין היתר גם על המערכת החיסונית ותרופות לדיכוי מערכת החיסון. הטיפול האחרון ניתן רק במידה ואי אפשר להשתלט בשום דרך אחרת על הסימפטומים הקשים, וזהו המוצא האחרון. דיכוי מוחלט של מערכת החיסון יגרום אמנם להפסקת הסימפטומים, אך יוביל גם לחוסר יכולת להתמודד עם כל סוגי המזהמים וכתוצאה מכך למחלות רבות.