שלייה נעוצה

השלייה היא האיבר המחבר את מערכת הדם העוברית עם הרחם, והיא מאפשרת אספקת מזון וחמצן ברמה תקינה לעובר. השלייה מתפתח מרקמה עוברית בשלבים ראשונים של ההיריון. תאים המתפתחים מהביצית המופרית הופכים לצבר של רקמה המכונה "טרופובלסט".

תאים אלו חודרים אל רירית הרחם, ויוצרים חללים, אל חללים אלו מתחברים כלי הדם האימהיים. כלי הדם האימהיים מגיעים לשלייה מצדה האחד, וחבל הטבור מגיע אליה מצידה העוברי. חומרי מזון וחמצן עוברים בשלייה מהאישה לאם כל פי חוקי הדיפוזיה ומאפשרים לעובר לחיות ולגדול.

מה זו שלייה נעוצה?

באופן  תקין, מפרידה בין השלייה לחלק השרירי של הרחם שכבה דקה של רירית רחם הריונית, המוכנה דצידואה. לעיתים, השלייה לא מופרדת משריר הרחם, אלא פורצת את שכבת הדצידואה ומגיעה אל שריר הרחם (מיומטריום). שלייה כזו מכונה "שלייה נעוצה".

מבחינים בשלוש רמות שונות של חומרה בשלייה נעוצה, על פי עומק החדירה של רקמת השלייה אל הרחם ומעבר לו. שלייה נעוצה קלות (placenta accrete) היא שלייה שחודרת רק לשכבה השטחית של שריר הרחם. שלייה נעוצה בדרגה בינונית (placenta increta) חודרת לעומק השריר, ושלייה נעוצה בדרגה קשה (placenta percreta) חודרת את כל עובי שריר הרחם, ומגיעה אל כיס השתן.

החלק החודר של השלייה יכול להיות ממקום, או לערב את השלייה כולה. שלייה נעוצה מופיעה ב- 1 ל 5,000 לידות בערך, כאשר 80% מהמקרים הם בדרגת חומרה קלה בלבד. השכיחות של שלייה נעוצה עלתה בשנים האחרונות, מסיבות שיובהרו להלן.

מי בסיכון לפתח שלייה נעוצה?

שלייה נעוצה מתפתחת בעיקר אצל נשים שבהן רירית הרחם ההריונית פגועה מלכתחילה, ולכן החדירה לשריר קלה יותר לשלייה. הסיבות המדויקות להתפתחות שלייה נעוצה אינן ברורות לגמרי, אך נשים שעברו ניתוח קיסרי קודם מצויות בסיכון רב יותר.

ככל הנראה, הניתוח ברחם משאיר רקמה צלקתית, פגיעה ברירית התקינה וסכנה מוגברת לחדירה והופעת שלייה נועצה. העלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים בעת האחרונה העלתה גם את הסיכון להתפתחות שלייה נעוצה. גם לידות מרובות, שליית פתח, גרידה בעבר ותסמונת אשרמן שטופלה יכולים לגרום להופעת שליית פתח. הריון או הריונות קודמים עם שלייה נעוצים מעמידים את האישה בסיכון גבוה להישנות בהריונות הבאים.

אבחון

איתור של שלייה נעוצה לפני הניתוח נשעה באמצעות מכשיר האולטרא-סאונד. בדיקת הדמיה זו מאפשרת לראות את החדירה של השלייה לרחם. לעיתים, נוכחות של שלייה נעוצה מאובחן רק לאחר הלידה. השלב השלישי בלידה, בו יוצאת השלייה מהרחם, מתארך יתר על המידה. הסרה ידנית של השלייה במקרה כזה עלולה להיתקל בקשיים ובדימום רב.

טיפול

באישה בלידה עם חשד לשלייה נעוצה מומלץ להכין מנות ומוצרי דם (לאור סיכון מוגבר לאיבוד דם בלידה). טיפול שמרני עם המתנה וניסיון ייצוב של האישה אפשרי, ומומלץ בעיקר בנשים צעירות המעוניינות בשימור הפוריות והרחם.

עם זאת, באחוז ניכר מקרב המקרים של שלייה נעוצה אין מנוס מכריתת רחם (היסטרוקטומיה) בעקבות דימום בלתי נשלט. כריתת רחם נחוצה במיוחד במצב המתלווה לשלייה נעוצה, שליית פתח. שליית פתח היא שלייה שהשתרשה בחלק התחתון של הרחם, בקרבה או מעל לפתח הפנימי של צוואר הרחם. במקרים שבהם מנסים להימנע מכריתת הרחם אפשר לנסות ולחסום כלי דם מרכזיים שגורמים לדימום, כמו העורקים האילייקים.