תולעי מעיים הם שם כולל ליצורים טפילים, אשר חיים בתוך גוף האדם, לרוב במערכת העיכול, אם כי לא בלבד וייתכנו תולעים גם בחלקים אחרים בתוככי הגוף בו זמנית.
תולעי המעיים לרוב עוברות דרך הדבקה אוראלית, בין אם באמצעות מים או מזון מזוהמים ובין אם באמצעות מגע בצואה מזוהמת או בכל משטח שנגע בו חולה, לא שטיפת ידיים לאחר מכן. לא לטעות עם סרטן הקיבה שהוא מחלה הנגרמת מתוך הגוף עצמו, תולעי מעיים מגיעים לגוף דרך דברים שאנו מכניסים אליו.
הטפילים הללו ניזונים מהמזון ו/או הדם של הפונדקאי, אשר הם חיים בתוכו ועצם הימצאותם בדרכי העיכול פוגע בספיגת הגוף אץ המזון וגורם למיחושים ותחלואות שונות, בהתאם לסוג התולעים.
סוגי תולעים הם רבים, ולרוב מתיישבים בדרכי עיכול הודות לתנאי הגידול הנוחים שם ופוגעים בגוף.
בין הנפוצים ביותר:
- תולעי קרס: אשר שמם הוקנה להם בשל צורת הפה שלהם, בעזרתו הם נתפסים בדפנות המעיים. מזונן הוא דם ולכן הן מוצצות אותו מכלי הדם שבאזור. עם הזמן גורמות הן לאנמיה קשה ולא ניתן לאבחן ללא דייקת מיקרוסקופית
- תולעים עגולות: צבעה או ורוד או לבן. שמה ניתן לה בשל צורתה הבוגרת שהינה עגולה. תולעת זו מטילה ביציה בצואה אשר נספגת באדמה. היא עלולה להדביק את כל הצומח לידה, כולל ירקות ופירות ועל ידי כך, להדביק גם את כל מי שאוכל מהם. הביצים חיות באדמה לחה או רטובה ולאחר ההדבקה, בוקעות הביצים ואילו התולעים הבוקעות מהן נודדות, באמצעות זרימת הדם ונוזל הלימפה, לכיוון המעיים, הריאות- שם הן מתפתחות, עולות משם לכיוון בית הבליעה, ומשם חוזר חלילה, אל דרכי העיכול.
- תולעי סרט: כשמן כן הן, ארוכות ודקות. לרוב נמצא את זחליהם על בשר ודגים, אשר לא נשמרו היטב, אך הן פחות נפוצות בארצנו. כאשר בוקעות הביצים, התולעים נודדות למעיים,שם הן ניזונות וחיות. הן מטילות מספר רב של ביצים, אך עם כל הטלת ביצים של תולעת, היא מתה. ביצי התולעים הללו עמידות ויכולות לשרוד כשבועיים על כל מצע אפשרי, החל מבגדים, מצעים, מתחת לציפורניים, חפצים שנגעו בהם ועוד, ועל כן ההדבקה תתרחש בעת מגע יד אדם בחפץ נגוע, לרבות אם לא נשטפת היד ומתבצעת נגיעה בפה. גם כאן, ברגע שהתולעים בוקעות מן הביצה, הן נודדות לכיוון המעיים, שם חיות מהמזון המתעכל ופוגעות בספיגה, מטילות את ביציהן בפי הטבעת ומסיימות את חייהן וחוזר חלילה.
- תולעי שוט: תולעת קטנה הרבה יותר, היא ניזונה בעיקר מרקמת המעי ומהפרשותיה. הימצאות תולעת זו בגוף האדם מעלה מידית ערך בדם, המעיד על מערכת חיסונית בעייתית-האאיזונופילים (אשר גבוהים גם במקרים של אלרגיה). ההדבקה מתרחשת באמצעות שתייה או מזון נגועים וכן במגע עם צואה המכילה ביצי תולעים.
- תולעת הסיכה/ מחט: הסוג הנפוץ ביותר בארצנו, בדומה לתולעי סרט, ההדבקה היא במגע ישיר עם משטחים או חפצים אשר קודם לכן נגע בהם אדם נגוע בתולעים אשר יצא מן השירותים ולא שטף ידיו. גם כאן הביצים שורדות כעשרה ימים בכל משטח, ועל כן ההדבקה היא מיידית ופושטת כמו אש בשדה קוצים. סוג זה של טפיל נמצא בעיקר בגני ילדים בכלל הסוגים. מרגע ההדבקה, נודדות גם תולעים אלו למעיים, בוקעות שם. התולעים הבוקעות ניזונות מהמזון המתעכל במעיים. בלילה מטיילות הנקבות לכיוון פי הטבעת, שם מטילות הן את ביציהן.
הסימנים לקיום תולעי מעיים:
- גרד בפי הטבעת, לרוב בשעות הקטנות של הלילה.
- הופעת תולעים בצואה.
- התעוררות בלתי מוסברת בלילה ושינה לא שקטה.
- חוסר תיאבון וירידה במשקל, בחלק מן המקרים.
- שלשול, כאבי בטן, נפיחות והופעת גזים במערכת העיכול.
- חום, עייפות, אנמיה, סחרחורות ובחילות.
טיפול:
לרוב הטיפול הקונבנציונלי יסתכם במתן וורמוקס שהוא התכשיר האולטימטיבי לטיפול בטפילי מעיים. את התכשיר נוטלים פעם אחת ועוד אחת כעבור עשרה ימים על מנת לחסל את כל הביצים ובמקרים קשים מערבים גם טיפול אנטיביוטי.
בנוסף, ישנו גם טיפול משלים, יקראו לזה תרופות סבתא או טיפול באמצעות צמחי מרפא, אם זה לא מזיק זה בטח מועיל:
- זרעים טריים כגון דלעת ומלפפון.
- חליטת קליפת עץ רימון (חליטה בלבד).
- מיץ גזר טרי.
- פרוביוטיקה- הוספה של חיידקים ידידותיים ירפדו את דרכי העיכול ויימנעו מהתולעים לחיות.
- אורגנו ולענה טריים- משמידי תולעים.
- שום – שם שום טרייה בכל יום, במשך עשרה ימים תחסל כל תולעת.
ראו גם:
ליסטריוזיס