פסוריאזיס

מחלת הפסוריאזיס הינה מחלת עור הפוגעת בנשים ובגברים כאחד, בעיקר בגילאי 10 עד 30, אם כי המחלה יכולה להתפרץ גם בגילאי הילדות המוקדמים.

הגורמים למחלה אינם ידועים ואין הסכמה חד משמעית לגבי סיבות ההתפרצות שלה. למרות זאת ניראה שיש קשר תורשתי וכי ל- 30 אחוז מהחולים, בן משפחה נוסף הסובל מהמחלה.

נגעי פסוריאזיס

הפסוריאזיס המכונה כך על שם שכבת העור הפסוריאטי עליה הוא מופיע, מתגלה ככתמים אדומים המכוסים קשקשים לבנים.

כתמים אלו מופיעים בעיקר באזור הברכיים, המרפקים ובתי השחי, אך יכולים להופיע אצל אנשים שונים במיקומים שונים ובשטחים גדולים יותר עד כדי כיסוי רוב שטחי הגוף.

הפצעים ברוב המקרים אינם מגרדים או כואבים ולא נלווים להם תופעות לוואי נוספות, אלא במקרים מסוימים בלבד. כמו כן המחלה אינה מידבקת.

טיפול בפסוריאזיס

לא ניתן לרפא את מחלת הפסוריאזיס, היא מחלה שיש ללמוד לחיות איתה. הטיפול במחלה מתרכז בטיפולי פוטותרפיה, שחושף את העור לאור בתדר על סגול בשילוב עם משחות מתאימות. לאחר תקופת טיפולים ארוכה, ניתן להביא להקלה ולהפוגה בקצב התפשטות המחלה.

במקרים קיצוניים יותר, מומלץ לנסוע לים המלח ושם להיחשף לשמש כמה שעות ביום. יתרונות הטיפול הם האפשרות לרכז את שעות החשיפה מבלי להיתלות בתורים הארוכים למכונות הפוטותרפיה בבתי החולים, אך חסרונה הגדול הוא בחשיפה החזקה לקרינת השמש המסוכנת לכלל האוכלוסייה, כמו גם לחולי פסוריאזיס.

פסוריאזיס – כיצד ניתן להקל על החולים?

ישנם כמה מהלכים שגרתיים שהקפדה עליהם בחיי היום יום עשויים להביא להקלה משמעותית בהתמודדות עם מחלת הפסוריאזיס:

להקפיד על משקל תקין ולהימנע מהשמנת יתר המביאה להחמרה במצב הנגעים. להימנע משימוש בחומרים המגרים את העור ומייבשים אותו, בכפפות גומי למשל או בגדים צמודים העשויים לייקרה או משלבים בתוכם גומי.

כדאי להיחשף לשמש אך להימנע ממצב של כוויות שמש, כאלו רק יביאו להחמרה במצב. להשתדל להימנע מדלקת גרון, שתיית אלכוהול, גילוח בסכין שאינו מתאים, מריטת שערות על כל סוגיה וכדומה. כל אלו גורמים להחמרה ולהתפתחות נגעי פסוריאזיס נוספים.

כאשר הנגעים כבר מופיעים, מומלץ מאד להימנע הימנעות מוחלטת מנגיעה בהם, קילופם או חיטוט בקשקשים. ברגע שעושים זאת מופיע דימום שפוגע ביכולת הטיפול ומזיק לעור.

התמודדות נפשית עם פסוריאזיס

מחלת הפסוריאזיס מאלצת את האדם להתמודד עם מבטי הסביבה ועם תגובות האנשים. הדבר נכון בעיקר אצל ילדים החולים בפסוריאזיס. השלב הראשון, בעיקר עם ילדים, הוא הסברה. כמו ברוב המקרים, הבורות עשויה להביא לפגיעה קשה בנפש הילד או הילדה החולים. לכן מומלץ להגיע אל הגן או הכיתה ולספר לילדים על המחלה – כדאי שהילד יספר בעצמו ובכך יזכה לאמפטיה מהקבוצה.

חשוב להסביר שהמחלה אינה מדבקת, אינה מגרדת ובעיקר נראית מאיימת, אך ללא כל סיבה. לספר על הטיפולים השונים ועל כך שמתח נפשי משפיע מאד על המחלה, ולכן אם ישתפו הילדים פעולה ויעזרו לילד להירגע, המחלה עשויה לסגת. השיתוף שלהם וההקלה של הילד בכך שהדברים מונחים על השולחן וכולם יכולים לשאול שאלות מבלי להתבייש, מקלה מאד את ההתמודדות

בגיל מבוגר יותר, בעיקר אצל נשים ההתמודדות קשה לא פחות. עד כדי כך שנשים רבות חשות כי המחלה מונעת מהם זוגיות, מפני שעשויה לעורר דחייה אצל גברים. במקרים בהם ישנו קושי נפשי רציני, מומלץ לפנות לטיפול, אשר יסייע במציאת פתרונות חלופיים להקלה על החרדות ועל ההתמודדות עם המחלה בכלל.

פסוריאזיס היא מחלה נפוצה – כ-120,000 ישראלים חולים בה בדרגות חומרה שונות. באמצעות מודעות לסיבות אשר גורמות להופעת והחמרת התופעה וטיפול מתאים יכולים להקל על החיים של הלוקים בה.