נשים רבות בשנים שסביב הפסקת המחזור החודשי שלהן סובלות מסימפטומים אופייניים. התלונות השכיחות הן גלי חום, הזעות, דפיקות לב, ירידה בריכוז, יובש בנרתיק, ועוד. תופעות אלו מופיעות בעיקר בעקבות הירידה ברמתו של הורמון המין הנשי העיקרי – אסטרוגן.
עם ההפסקה ההדרגתית בתפקוד השחלות, צונחת רמתו של האסטרוגן בדם, ושינויים נוספים חלים גם בהורמונים אחרים הקשורים למערכת המין הנשית – פרוגסטרון, LH, FSH והורמונים אנדרוגנים (גבריים).
טיפול אפשרי בסימפטומים של תקופה זו (גיל המעבר, המכונה גם "מנאופזה") הוא טיפול הורמונאלי חליפי – Hormonal replacement therapy (HRT).
הטיפול ההורמונאלי החליפי כולל אסטרוגן הניתן חיצונית, במינונים נמוכים באופן יחסי. מכיוון שהתגלה שמתן של אסטרוגן ללא פרוגסטרון עלול להביא להתפתחות של סרטן הרחם, מוסיפים פרוגסטרון לטיפול, במידה והאישה לא עברה כריתת רחם קודם לכן.
הטיפול ההורמונאלי החליפי שנוי במחלוקת רפואית בשנים האחרונות. לטיפול זה יתרונות רבים: הוא יעיל בהפחתת הסימפטומים של תקופת גיל המעבר שתוארו לעיל, הוא מפחית את הסיכון לסרטן שחלות ומונע הידרדרות של מסת העצם והופעה של אוסטאופורוזיס.
עם זאת, לטיפול גם מספר חסרונות. בניגוד לאמונה בעבר, טיפול הורמונאלי חליפי ככל הנראה מגביר במקצת את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ויש מספר עדויות על עלייה קלה בסיכון לחלות בסרטן שד, אם כי יש מחלוקת לגביי המינון של הטיפול ההורמונלי החליפי שעלול גרום לתופעות לוואי אלו.
אסטרוגן וסרטן השד
הורמון המין הנשי, אסטרוגן, ידוע מזה זמן רב כגורם גדילה המשפיע על תאים ממאירים של סרטן השד. אחוז ניכר מגידולי השד מבטאים קולטנים לאסטרוגן, והתאים הסרטניים גדלים ומתחלקים בהשפעת הורמון זה.
למעשה, הטיפול בחלק נכבד ממקרי סרטן השד כולל תרופות הפועלות כנגד יצירתו ופעילותו של האסטרוגן בגוף (כמו למשל טמוקסיפן ומעכבי ארומטאז). מידע רפואי זה מעמיד באור נוסף את הסכנה להתפתחות של סרטן השד בעקבות מתן טיפול הורמונלי חליפי הכולל אסטרוגן.
כריתת שחלות וסרטן השד
סיבות שונות מביאות לכריתת שחלות, לעיתים גם בטרם הפסקתו המלאה של המחזור החודשי. כריתה של הרחם והשחלות גורמת להפסקה מלאה ופתאומית של המחזור החודשי, עם השינויים ההורמונאליים שבאים בעקבות הפסקה זו. עם זאת, התברר שכריתת שחלות מפחיתה את הסיכון לחלות בגיל מאוחר יותר בסרטן השד. ככל הנראה, הפסקת הייצור של האסטרוגן קשורה לירידה שנצפתה בסיכון.
האם טיפול הורמונלי מגביר סיכון לסרטן השד לאחר כריתת רחם ושחלות
נשים שעוברות כריתת רחם ושחלות מעוניינות לעיתים קרובות בטיפול הורמונאלי חליפי בעקבות ההופעה הפתאומית של סימפטומים הקשורים בהפסקת ייצור ההורמונים בשחלות. האם טיפול זה מבטל את ההשפעה החיובית של כריתת השחלות על הסיכון לחלות בסרטן השד? מחקר חדש שפורסם בכתב העת “obstetrics and gynecology” מנסה לענות על שאלה זו.
החוקרים בחנו שתי קבוצות גדולות של נשים. קבוצה אחת כללה כ – 10,000 נשים שפתחו סרטן שד בין הגילאים 50 עד 79, וקבוצה שנייה כללה קבוצת ביקורת של נשים בגילאים דומים שלא פיתחו סרטן שד (כ – 12,000 נשים). בקרב שתי קבוצות אלו נערך תשאול טלפוני, שבחן האם הנשים עברו כריתת רחם ושחלות, והאם נטלו טיפול הורמונאלי חליפי כלשהו המכיל אסטרוגן.
לאחר איסוף הנתונים, ערכו החוקרים השוואה בין הנשים שפתחו סרטן שד לאחר כריתת רחם ושחלות, לבין הנשים שפתחו סרטן שד ולא עבר כריתת רחם ושחלות, וגם לא נטלו טיפול הורמונאלי מעולם. הניתוח המתמטי מצא, שסיכון לסרטן השד עלה ב – 14% בקרב נשים שנטלו טיפול הורמונאלי לאחר כריתת רחם ושחלות.
הסיכון לסרטן השד גם עלה ב – 32% אצל הנשים שקיבלו טיפול באסטרוגן לפחות מ – 10 שנים, ושהחלו טיפול באסטרוגן חמש שנים או פחות לאחר כריתת השחלות. בקרב נשים שעברו ניתוח בגיל צעיר יחסית (מתחת לגיל 40), נצפתה דווקא ירידה של כ – 25% בשיעורי סרטן השד, בשיעור דומה בקרב נשים שנטלו טיפול הורמונאלי חליפי ובקרב נשים שלא נטלו טיפול כזה.
מסקנות המחקר אינן חד משמעיות, איפוא. מהמחקר נראה שמתן של אסטרוגן לנשים שעוברות כריתת רחם ושחלות בגיל צעיר לא מבטל את ההשפעה המיטבית על הסיכון לחלות בסרטן השד בעתיד. אם זאת, טיפול הורמונאלי חליפי עם אסטרוגן בקרב נשים מבוגרות יותר שעוברות את הניתוח יכול להגביר את הסיכון לסרטן השד, ולכן יש לשקול אותו בכובד ראש.