מהי חרדה חברתית?

דו"ח חדש של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד מוצא כי מגדר משמעותי ביותר לסוגים מסוימים של הפרעות חרדה ופוביות.

במאמר בשם "התמודדות עם חרדה ופוביות", אותו פרסמו מדענים שבחנו את התופעה, נמצא כי גורמים הורמונליים וביולוגיים, כמו גם הבדלים בחוויות חיים בין גברים לנשים, מסבירים את פערי התסמינים וההתמודדות עם התופעה.

נשים הן בעלות סיכוי גבוה פי שניים לסבול מהפרעת חרדה או פוביה חברתית בהשוואה לגברים, והן סובלות פי שלושה מאגורפוביה, פחד ממקומות ציבוריים. הן מתמודדות גם עם סיכון מעט גבוה יותר לסבול מפוביה ספציפית, פחד מאוביקט או מצב מסוים, ולמעשה 6.6% מכלל הנשים סובלות מהפרעת חרדה כללית, בהשוואה ל-3.6% מכלל הגברים.

הגורמים לחרדה חברתית אצל נשים

ההבדלים בהורמוני המינים הם אחד הגורמים. מדענים יודעים כי אסטרוגן מקיים אינטראקציה עם סרוטונין הנוירוטרנסמיטר, המעורב בוויסות מצבי רוח, איכות שינה ותיאבון, היבטים אשר עלולים להשתבש יותר בקרב נשים.

נערות ונשים נוטות אף להיות קורבנות להתעללות פיזית יותר מגברים, וזהו גורם סיכון ידוע להפרעה פוסט טראומטית. התעללות בילדות גורמת אף לשינויים ארוכי טווח במבנה ובכימיה של המוח, ומצב זה משפיע על התפתחות הפרעות חרדה.

אך בעוד שחרדה משפיעה על נשים יותר מאשר על גברים, זוהי בשום אופן אינה בעיה נשית בלבד. בשלב מסוים בחייו, אחד מתוך חמישה גברים יפתח הפרעת חרדה.

תסמינים ואבחון

אבחנה של פוביה חברתית בקרב נשים מתאפשרת רק אם קיימת הימנעות, פחד או חרדה לפני השתתפות במצב חברתי, או כאשר החרדה מפריעה לביצועים בשגרת היומיום, בתפקוד התעסוקתי, בחיי החברה או אם האישה נמצאת במצוקה ניכרת כאשר הפוביה מופעלת.

חלק מהתסמינים הנפוצים הם:

• פחד ממצב חברתי אחד או יותר, או מביצועים לקויים במצבים חברתיים, כאשר האישה נחשפת להיכרות עם אנשים זרים, וחוששת שמא תתנהג באופן מביך.
• החשיפה למצבים החברתיים גורמת לה לחרדה עזה.
• רמת החרדה נתפסת על ידי אחרים, ואף על ידי האישה עצמה, כמוגזמת.
• היא מעדיפה להימנע מהמצב המפחיד, או סובלת מחרדה ומצוקה.
• ההימנעות ממצבים חברתיים והחרדה או המצוקה מפריעים באופן משמעותי לתפקוד החברתי, האקדמאי והתעסוקתי.

טיפול והתמודדות

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) מסייע לנשים להתמודד עם חרדה חברתית. המטפל מלמד את האישה להשתמש בחרדה על מנת להמריץ ולרגש אותה, במקום להתכווץ בפחד לנוכח המצב או האובייקט המפחיד.

זה נכון לגבי תחומים אחרים של החיים, כגון פעילויות ספורט, התמודדות עם לימודים, הצגת מצגת על נושא בעבודה בו האישה בקיאה, "פרפרים בבטן" לפני אירועים חברתיים או מפגשים רומנטיים. הטיפול גורם לאישה להתענג על האתגר ולהאמין ביכולותיה להשיג את מטרותיה.

קיימות מספר שיטות לבנות ביטחון עצמי, אך התשובה האמיתית היחידה היא לבנות חוויות חיוביות, המבססות תחושות של סמכות, ולהיזכר בהן במקום בחוויות מלחיצות. זהו צעד המפתח הראשון להדוף את החרדה.

בפסיכולוגיה, טיפול קוגנטיבי התנהגותי עובד עם נשים הסובלות מחרדות או טראומות מהעבר, באמצעות יישום שינויים הדרגתיים בהתנהגותן, על פני תקופת זמן, באופן עקבי, כאשר בתחילת הטיפול מפתחת האישה יכולת להפחית את הרגישות המוגברת שלה מפני מצבים מלחיצים.

יכולת ההתקרבות למצב ממנו היא פוחדת בדרך כלל, מגבירה את המוטיבציה שלה, ובאופן עקבי היא מתחילה ליהנות מהמצב במקום לפחד ממנו, בעיקר בזכות המשובים החיוביים אותם היא מקבלת.

הצעד השני בדרך להפחתת הרגישות המוגברת ממצבים מלחיצים, הוא כיבושם, והיכולת לבצעם בעתיד באופן קל יותר, תוך עיבוד החוויות ממקום של אדם בריא.

כך ניתן להגיע אל הצעד השלישי בכיבוש כל חרדה: אחריות ותמיכה. המוח האנושי מומחה ברציונליזצית הדרכים להימנע מהתמודדות עם מצים או אוביקטים מפחידים, או הימנעות ממה שגורם לתחושה לא נוחה או לחוסר אונים.

במהלך הטיפול, מפתחת האישה מודעות עצמית משופרת המובילה אותה לזהות את חוסר ההיגיון בפחדים שלה, ובמיוחד כאשר היא משתפת את חוויותיה עם אחרים, היא חווה הקלה משמעותית מהנטל, ובכך מרגישה מחויבות עצמית להמשיך ולהתקדם בטיפול. והעובדה היא כי מודעות עצמית, הגדרת מטרות ולאחר מכן השגתן באופן עקבי, בונה הערכה עצמית מתמשכת וביטחון עצמי מחודש.

טיפול תרופתי

תרופות נכונות ויעילות עשויות להיות משמעותיות אף הן בטיפל בחרדה חברתית בקרב נשים, לצד הפסיכותרפיה. התרופות כוללות תרופות נוגדות דיכאון כגון מעכבי ספיה חוזרת של סרוטונין (SSRI) ומעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOIs), כמו גם תרופות נוגדות חרדה כמו בנזודיאזפנים.

נשים מסוימות הסובלות מחרדת ביצועים חברתיים, מסתייעות בתרופות חוסמות בטא, הנפוצות יותר לשליטה על לחץ דם גבוה.

חשוב להבין כי הטיפולים התרופתיים לפוביה חברתית אינם פועלים באופן מיידי, וכי לא קיימת תכנית אחת אשר עובדת היטב עבור כל הנשים. הטיפול חייב להיות מותאם לתסמינים ולמצב המסוים ממנו סובלת האישה.

המטפל והמטופלת צריכים לעבוד יחד על מנת לקבוע את תכנית הטיפול היעילה ביותר ולהעריך את ההתקדמות. בסך הכל, סיכויי ההתאוששות לטווח הארוך, עבור רוב הנשים הפונות לקבלת טיפול מקצועי, נפשי ותרופתי, הם טובים.

לחלק מהתרופות ישנן תופעות לוואי לא מעטות, המקשות על תפקוד הנשים בחיי היום יום. התייעצו עם הרופא לגבי אפשרות לטיפול בחרדות ללא תרופות. ייתכן ויוכל לסייע לכן להתמודד עם החרדה החברתית.