גם אם תחפשו היטב, תתקשו למצוא מכשירים חשובים יותר מאשר דפיברילטורים (או בעברית: "מפעמים"). הסיבה לכך היא שדפיברילטורים, הידועים גם בתור מכשירי החייאה, משמשים למטרה הנעלה ביותר שיש: הצלת חיים. עקב כך חובה להחזיק דפיברילטור בכל מקום ציבורי, ורצוי שכל אדם יכיר את המכשיר וידע כיצד להשתמש בו במידת הצורך.
מה תכליתו של הדפיברילטור?
הייעוד העיקרי של דפיברילטור הוא להחזיר את קצב הלב של האדם לפעולה סדירה במקרים של דום לב, עלייה חמורה בקצב הלב בצורה החורגת מהנורמה (טכיקרדיה) או פרפור חדרים. הדבר נעשה באמצעות מתן שוק חשמלי ללב, תוך שימוש בשתי אלקטרודות אשר מוצמדות לגופו של האדם הנמצא בסכנת חיים. השוק החשמלי מביא לכך שפעולת הלב מושתקת לפרק זמן קצר, בתקווה שכאשר הוא יחזור לפעולה פעימותיו תהיינה סדירות.
שאלה חשובה שצריכה להישאל היא היכן בדיוק ממקמים את האלקטרודות, כדי להבטיח שהמכשיר יוכל לבצע את עבודתו. על פי הסכמה הראשונה, והמועדפת, ממקמים אלקטרודה אחת מעל לחלקו השמאלי של החזה (מעט מעל מיקומו של הלב) בעוד שאת האלקטרודה השנייה ממקמים בגב, באזור שבין הסכמות הנמצא מאחורי הלב. אם אין אפשרות או צורך לבצע את הסכמה הסטנדרטית, וגם במצבים ספציפיים דוגמת היפוך חשמלי ללב, ממקמים את האלקטרודה הקדמית בחלקו הימני של החזה, מתחת לעצם הבריח, ואת האלקטרודה השנייה מעט למטה – בסמוך לשריר החזה.
אילו סוגי דפיברילטורים קיימים כיום?
מיותר אולי לציין שעם התפתחות הרפואה המודרנית, הישתדרגו מכשירי הדפיברילטור המשווקים כיום. הדגש בעת הנוכחית הוא על מכשירים שיכולים לעשות את עבודתם בצורה אוטומטית ככל שניתן, תוך מתן הדרכות ברורות – אפילו קוליות – למשתמש. ניתן להבחין כיום בין מגוון סוגים ודגמים של דפיברילטורים, לרבות:
- דפיברילטורים חיצוניים ידניים – מכשיר המיועד לבעלי ניסיון וידע בתחום, דוגמת רופא, פרמדיק וטכנאי מטפל. השימוש במכשירים אלו נעשה במקביל לא.ק.ג לבחינת מצב הלב, כך שהמשתמש מנתח את המצב ומחליט מהי האנרגיה שההוא מפיק מהמכשיר.
- דפיברילטורים פנימיים ידניים – זהים באופן כמעט מלא למכשירים החיצוניים הידניים, עם הבדל אחד: המטען החשמלי שלהם מועבר באמצעות אלקטרודות פנימיות, שבאות במגע עם הלב. המקום העיקרי בו תוכלו למצוא דפיברילטורים פנימיים ידניים הוא חדרי ניתוח, והשימוש בהם נפוץ למשל בניתוחי לב פתוח.
- דפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים (AED) – דפיברילטורים חיצוניים הכוללת ממשק המאפשר להם לנתח באופן ממוחשב, ובעיקר אוטומטי, מהו קצב הלב והאם דרוש הלם חשמלי. יכולת ההתערבות של המכשירים מוגבלת במצבים הדורשים אנרגיות גבוהות, מצבים בהם התפעול צריך להתבצע על ידי בעלי ידע רפואי ולעיתים תוך שימוש מקביל במכשירים אחרים. במקרים פשוטים, גם חסרי ניסיון יוכלו לבצע החייאה באמצעות המכשיר, או לפחות לספק מענה מסוים עד להגעת הצוות הרפואי.
- דפיבלירטורים חיצוניים חצי אוטומטיים – שילוב בין המכשירים הידניים למכשירים האוטומטיים. במכשירים אלו נעשה שימוש בעיקר על ידי פרמדיקים וטכנאיים, שבוחרים מהו אופן השימוש הרצוי במקרה נתון: באופן אוטומטי, או לחלופין בצורה ידנית תוך בחינת נתוני ה-א.ק.ג ומניפולציות נוספות.
- דפיברילטורים נשתלים/דפיברילטורים פנימיים אוטומטיים (ICD) – מכשירים אלו, כנובע משמם, הם שתלים המזכירים במידה רבה קוצבי לב. את המכשירים משתילים מתחת לאור ומחברים ללב באמצעות אלקרודות, במטרה לפקח בצורה שוטפת על קצב הלב ולתת באופן אוטומטי שוק חשמלי כאשר השתל מזהה הפרעת קצב בעלת ממד מוחשי של סכנה.
הבחירה בדפיברילטור נעשית על פי המקום המיועד לו, וכמובן שגם ההכשרה של הצוות שעתיד לבצע את המשימה במקרי חירום. יש מוסדות רבים שבוחרים לרכוש ולהתקין מכשיר החייאה למרות שאין בכך חובה על פי החוק, ולצד אנשים הרוכשים מכשיר דפיברילטור לשימושם הפרטי: למשל אנשים המעוניינים להיערך לכל תרחיש, קרובים של אדם עם בעיות לב מסכנות חיים וכן הלאה.
מקורות ולקריאה נוספת:
Defibrillators – National Hearth, Lung and Blood Institute
Defibrillators – BHF
Implantable Cardioverter Defibrillator (ICD)
אולי יעניין אותך גם: