כיום, מגוון רחב של אמצעי מניעה עומד בפני נשים וגברים המעוניינים במניעת הריון. לכל אמצעי מניעה יתרונות וחסרונות, ולכן כדאי להתאים את אמצעי המניעה תוך התחשבות במגוון שיקולים שונים.
אמצעי מניעה אחדים הם יום יומיים (למשל: גלולה למניעת הריון), אמצעי מניעה אחרים נועדו להגן בשעת האקט המיני בלבד (למשל: קונדום), ואילו אמצעי מניעה אחרים פועלים לטווח הארוך, ואפילו לצמיתות. אילו אמצעי מניעה ארוכי טווח קיימים?
התקן תוך רחמי
התקן תוך רחמי הוא מכשיר קטן, המוחדר לחלל הרחם. קיימים שני סוגים עיקריים של התקנים תוך רחמיים – התקן המצופה בנחושת והתקן המפריש פרוגסטרון. התקן הנחושת יעיל במניעת הריון למשך עשר שנים לערך. מנגנון הפעילות של ההתקן לא ברור לגמרי, ותיאוריות שונות קושרות את פעילותו לפגיעה בתאי הזרע, והפרעה בהתפתחות הבייצית.
ההתקן אינו גורם להפלה אלא מונע את ההריון. בגלל סכנה מוגברת למעט לזיהום אגני בעקבות החדרת ההתקן (מחלת אגן דלקתית – PID), מומלץ להשתמש בו רק בזוגות המקיימים יחסי מין מונוגמיים, בהם הסיכון להעברה של מחלות מין קטן באופן יחסי. הסכנה הנוכחית לזיהום באגן עומדת על 1 ל- 1,000 בקירוב. תופעות לוואי של ההתקן כוללות דימומים רחמיים וכאבי בטן.
התקן תוך רחמי המשחרר פרוגסטרון (שמו המסחרי: מירנה) מוחדר באופן דומה להתקן תוך רחמי עם נחושת. "אורך החיים" של התקן זה קצר מעט יותר, ועומד על 5 שנים בערך. מנגנון הפעולה של התקן זה קשור לפעולתו של רירית צוואר הרחם. בהשפעתו של הפרוגסטרון, הריר בצוואר הרחם נעשה סמיך יותר, ולא מתאפשר מעבר של זרע אל הרחם והחצוצרות (מנגנון פעולה דומה לגלולת ה mini-pill).
בנוסף, הפרוגסטרון גורם גם להידקקות של רירית הרחם. אצל כ- 15% מהנשים לא מופיע כלל ביוץ לאחר החדרת ההתקן. חלק מהנשים סובלות מדימומים מוגברים בחודשים הראשונים לאחר החדרת ההתקן, אך לאחר מכן מופחת הדימום באופן משמעותי, וניתן להשתמש בהתקן זה גם כאופציה טיפולית בקרב נשים עם דימומים וסתיים מוגברים מאוד.
לעיתים רחוקות ההתקנים התוך רחמיים יכולים לצאת ממקומם הנכון בתוך הרחם. כאשר לא ניתן להבחין במייתרים הנמצאים בקצה המכשיר כדאי להשתמש באמצעי הגנה נוספים ולעבור בדיקת אולטראסאונד כדי לבחון את מיקומו הנוכחי של ההתקן התוך רחמי.
סלילים בחצוצרות
חסימה מכנית של החצוצורת משמשת גם היא כאמצעי מניעה, בנשים שאינן רוצות להרות עוד. חסימה זו היא בלתי הפיכה, בניגוד להתקנים תוך רחמיים. חסימת החצוצרות נעישת באמצעות החדרתם של סלילים מתכתיים אל חלל החצוצרה. סלילים אלו נקראים Essure, והם גורמים לצלקות, הידבקויות וסגירת החלל בחצוצרות.
החדרת הסלילים יכולה להיעשות במרפאה תוך כדי בדיקת היסטרוסקופיה – בחינה של חלל הרחם באמצעות מצלמה. מכיוון שמדובר בסתימה מכנית בלבד של החצוצרות, אין השפעה על המחזור החודשי ורמת ההורמונים בגוף. ביצוע פרוצדורה זו החליף בהדרגה ניתוחים שונים, כמו קשירת חצוצרות, שנעשה בהם שימוש בעבר.
אפשרויות כירורגיות למניעת הריון
במקרים שונים, ניתן להיעזר בפרוצדורות כירורגיות שונות כדי לבצע הגנה מוחלטת ובלתי הפיכה מהריון. כל פרוצדורה כירורגית שבה מוסרות השחלות, החצוצרות או הרחם מביאה לאובדן סופי ומוחלט של היכולת להרות. ברוב המקרים, ניתוחים אלו מבוצעים באינדיקציות רפואיות שאינן קשורות למניעת הריון, כמו גידולים ממאירים, וכדומה.
קשירת חצוצרות הוא ניתוח הנעשה בגישה לפרוסקופית (באמצעות יצירה של מספר חורים בבטן, והפעל מכשירי הניתוח דרך חורים אלו). בפרוצדורה זו מנותקות החצוצרות מהרחם, וכך לא מתאפשר מעבר של זרע אל הביצית, ומעבר של ביצית אל הרחם. פרוצדורה זו היא כמובן בלתי הפוכה, ונעשית בחדר הניתוח. שיעורי הביצוע של ניתוח זה יורדים בהדרגה, עם כניסתן של אופציות חלופיות, פולשניות פחות, כמו אלו שתוארו לעיל.