מחלת אדמת

אדמת (Rubella) הינה מחלה מדבקת הנגרמת על ידי נגיף הקיים בבני האדם בלבד. ההידבקות במחלה נעשית מאדם לאדם כאשר הנגיף מועבר באמצעות טיפות המופרשות ממערכת הנשימה (למשל בעת עיטוש או שיעול).

שמה של המחלה מגיע מתרגום השם בלועזית שפירושו "אדום קטן", והתסמין הקלאסי שלה הוא פריחה אדמדמה בכל הגוף. המחלה עצמה היא קלה ובמקרים רבים היא עוברת ללא תסמינים כלל.

הסיכון העיקרי מהמחלה הוא במקרה של אישה בהיריון הנדבקת בנגיף, שכן אז ישנו סיכוי גדול שהנגיף יעבור לעובר ויגרום לו למומים קשים ואף למוות ברחם.

כיום נהוג לחסן את רוב האוכלוסייה המערבית כחלק מחיסוני השגרה בגיל הילדות ולכן המחלה מופיע לעיתים רחוקות בלבד. עם זאת, בעבר לפני הופעת החיסון האדמת הייתה מתפרצת במגיפות תקופתיות מדי כמה שנים.

תסמינים

הסימפטומים האופייניים למחלה הינם חום, בלוטות לימפה מוגדלות וכואבות, פריחה אדמדמה המתחילה באזור הפנים ומתפשטת כלפי מטה בכל הגוף, נזלת וחולשה. ייתכנו גם כאבי גרון, כאב ראש, דלקת עיניים וכאבי מפרקים. בדרך כלל הסימן הראשון הוא הופעת הפריחה ולעיתים זהו התסמין היחיד, ואילו כמחצית מהחולים לא יפתחו תסמינים כלל. עם זאת, בכל מקרה של הידבקות בנגיף, האדם החולה עלול להדביק אחרים, גם ללא שהופיעו אצלו תסמינים.

התסמינים מופיעים בדרך כלל כשבועיים-שלושה לאחר ההדבקה וחולפים בדרך כלל לאחר מספר ימים עד שבוע. בתקופת הופעת התסמינים החולה נחשב מדבק מאוד, אולם הוא עשוי להדביק אחרים גם בשבוע שלפני הופעת התסמינים ובשבוע שאחריו.

אבחון

כאשר מופיעים תסמינים של אדמת או כאשר אישה הרה אינה מחוסנת נגד אדמת ניתן לאבחן את קיומו של הנגיף באמצעות בדיקת דם לזיהוי קיומם של נוגדנים כנגד הנגיף. אמנם הנוגדנים יכולים להופיע אצל כל מי שקיבל חיסון אך הבדיקה מאפשרת לזהות לפי סוג הנוגדן האם ההדבקה התרחשה בזמן האחרון או בעבר הרחוק.

טיפול

אין טיפול מיוחד למחלת האדמת והיא חולפת מאליה לאחר מספר ימים. ניתן להקל על הכאבים והנפיחות באמצעות משככי כאבים כגון אקמול, אופטלגין, אספירין וכדומה. כאשר אדם חולה, נהוג להרחיק אותו מאנשים אחרים עד אשר יחלפו התסמינים. הטיפול הנהוג כיום כנגד האדמת הוא מניעתי באמצעות חיסון.

חיסון נגד אדמת

החיסון נגד אדמת הופיע לראשונה בשנת 1969 ואושר לשימוש כעשר שנים לאחר מכן. בארץ נהוג לחסן את כל הילדים כחלק מחיסוני השגרה בגיל שנה ובגיל 6, ואת הבנות מחסנים פעם נוספת בזריקת דחף בגיל 12-13. החיסון ניתן באמצעות הזרקת וירוס מוחלש המעודד את המערכת החיסונית לייצר נוגדנים והוא עשוי לגרום לתופעות לוואי קלות כגון חום ופריחה. מי שחלה באדמת כבר מחוסן באופן טבעי כנגד המחלה ואין חשש שיחלה שוב.

אדמת בהיריון

כאשר אישה בהיריון נדבקת בנגיף האדמת, ובפרט בשליש הראשון של ההיריון, קיים סיכון גבוה מאוד של הידבקות העובר דרך השלייה. הנגיף משפיע על כל הרקמות של העובר ועלול לגרום לנזקים קשים. כמו כן אצל נשים שנדבקו באדמת בהיריון השכיחות להפלות, לידות מוקדמות או מות העובר ברחם גבוהה יותר.

במקרה שהעובר נדבק בנגיף, ובפרט לפני החודש הרביעי, הוא עלול לפתח את תסמונת האדמת המולדת היכולה להתבטא במומים חמורים כגון חירשות, בעיות ראייה וקטרקט, מומים בלב, פגיעה מוחית, צהבת מולדת, נזק למערכת העצבים, ליקוי התפתחותי ומומים מולדים נוספים. אישה שהרתה ואינה מחוסנת נגד אדמת לא תוכל לקבל את החיסון, כיוון שהוא עלול להדביק את העובר ועליה להתרחק ממי שחשוד כחולה באדמת.