ברומא העתיקה, ה"אגורה" הייתה כיכר השוק. המקום המרכזי בו נפגשים כולם, עורכים קניות וסחר חליפין, מנהלים את ענייני העיר ואת ענייני החברה. זה היה מקום סואן והומה אדם. פוביה היא חרדה שמופנת באופן ספציפי לאלמנט מסוים שהאדם עשוי להיתקל בו בחייו.
הפחד הוא כה חזק, עד שהאדם מוכן לעשות הכול כדי להימנע מלהיפגש איתו, אפילו אם יש לכך משמעות עמוקה ופוגעת מאוד על תחומים אחרים בחייו. מכאן היה ניתן להסיק, שאגורפוביה הינה פחד ממקומות הומי אדם. למרות הדיוק הלשוני, התמונה הפסיכיאטרית מעט שונה.
ממה מפחד האגורפוב?
למעשה, האגורפוביה מאופיינת בפחד מפני אובדן שליטה, מפני הסיכוי להיות במקום כלשהו בו עלול לקרות לי משהו, ואף אחד לא יבוא לעזרתי, או שילעגו לי על מצוקתי. רוב מקרי האגורפוביה מתחילים למעשה בהתקף חרדה.
התקף חרדה הוא מצב שחווים כמחצית מהאוכלוסייה בשלב כלשהו של חייהם, ובדרך כלל אין לכך כל משמעות. בהתקף חרדה, פחד איום נופל על האדם משום מקום. הלב מאיץ את דפיקותיו, האדם מזיע ורועד, חש כאבים בחזה וקושי בנשימה. בדרך כלל מדווח על כך שהאדם מרגיש כאילו נמצא בעיצומו של התקף לב.
בדרך כלל האדם מפונה לבית החולים, ואז מסתבר שאין לו שום דבר, והתחושות חולפות כלא היו. התופעות הפיזיולוגיות נובעות למעשה מעוררות של המערכת הסימפתטית בגוף, שמכינה את הגוף להלחם או לברוח במקרה של סכנה. המערכת הזו מתעוררת מסיבה כלשהי "בטעות", והאדם מסביר זאת לעצמו בצורה ההגיונית ביותר- התקף לב. כך מתעוררת החרדה.
כאשר מדובר במקרה חד פעמי, בדרך כלל אין לכך משמעות. כאשר התקפי החרדה חוזרים שוב ושוב, האדם מתחיל לחוש מצוקה, ובעיקר חשש גדול- מתי יבוא עוד התקף? האם כשזה יקרה יהיה מי שיעזור לי? האם צוחקים עלי כי בעצם אין לי כלום?
החשש הופך לאגורפוביה
הפחד מפני הסיטואציה של התקף חרדה (ובמקרים אחרים מפני סיטואציות אחרות), גורם לאדם להתחיל להימנע מכל דבר שעשוי לעורר את ההתקף. ההימנעות בדרך כלל נבנית בשלבים. בהתחלה- מפסיקים להגיע למקום בו קרה התקף.
אחר כך מצמצמים עוד- לא אסע באוטובוס, כי אין שם מי יעזור לי, לא אלך למקום הומה אדם, כי זה יהיה מאוד מביך אם אקבל התקף חרדה, לא אצא לבד מהבית כדי שלא אשאר לבד. בסופו של דבר, המקום היחיד בו האגורפוב מרגיש בטוח (בדרך כלל)- הוא הבית (ולעיתים גם חדר מסוים בבית ואפילו רק המיטה).
סימפטומים
אם כך, הסימפטום הבולט ביותר באגורפוביה הוא ההמנעות- מתוך החרדה, האדם נמנע מלהיות במקומות רבים מאוד. ההימנעות היא מוחלטת, משום שהחרדה חזקה יותר מהכל. כך האדם מוצא עצמו מפסיק לעבוד, מפסיק להיפגש עם חברים, ואפילו נעדר מאירועים משפחתיים שעשויים להיות חשובים לו מאוד. הפגיעה בתפקוד היומיומי משמעותית ביותר.
טיפול
למרבה הצער, הטיפול באגורפוביה נתקל פעמים רבות בקושי מאוד בסיסי- החולה פשוט אינו מסוגל להגיע לטיפול, משום שכדי להגיע אל המטפל עליו לצאת מהבית. כמעט תמיד טיפול באגורפוביה יצריך מעורבות של בן משפחה קרוב, שיכול ללוות את החולה אל הטיפול ולהבטיח רצף טיפולי.
בדרך כלל הטיפול יכלול גם התערבות תרופתית (בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון). טיפול זה יכול להוות את הבסיס שיאפשר למטופל להגיע לטיפול הפסיכולוגי.
בטיפול בחרדות נמצא יתרון בולט לטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי. בשיטה זו בוחנים את המחשבות הגורמות לפחד, מתרגלים שיטות הרגעה והתמודדות, ובאופן הדרגתי ואיטי, חושפים את המטופל (בליווי) לאלמנטים שגורמים לחרדה, עד שהחרדה נפסקת. כאשר האישה הסובלת מההפרעה ונוטלת תרופות פסיכיאטריות נכנסת להריון, יש לשקול את התאמת התרופה להריון ולבחון האם התרופה אינה פוגעת בהריון ובעובר.
ראו גם:
התמכרות וגמילה מקניות באינטרנט