תסמונת סיוגרן

תסמונת סיוגרן היא מחלה אוטואימונית נפוצה הפוגעת בעיקר בעיניים ובבלוטות הרוק, אך יכולה להשפיע על חלקים נוספים בגוף.

תאי מערכת החיסון, המכונים בשם לימפוציטים ונוגדנים עצמיים תוקפים את הבלוטות המייצרות לחות בגוף. כתוצאה מכך, סביבת הפה הלחה נפגעת והיובש משתלט.  בדומה לכך העיניים ורקמות אחרות נפגעות.

ההפרעה עלולה להתפתח באיטיות, ולכן תסמינים אופייניים (יובש) עלולים להופיע בשלבים מתקדמים. עם זאת, התפרצות מהירה יכולה להתרחש. התסמינים יכולים להיות קלים, בינוניים או חמורים וההתקדמות היא לעתים קרובות בלתי צפויה.
שיעורי התסמונת נפוצים יותר בקרב נשים מעל גיל 40. עד כה לא נמצאה תרופה אולם ניתן לטפל בתסמינים.

תסמונת סיוגרן בדרך כלל אינה מסכנת חיים. עם זאת, במקרים נדירים, איברים כגון הכבד והכליות עשויים להיות מעורבים, מה שעלול להגדיל את חומרת המצב. במספר קטן של אנשים, התסמונת נקשרה ללימפומה (סרטן בלוטות הלימפה).

מהם הגורמים לתסמונת?

אף אחד לא יודע מה מנחה את המערכת החיסונית לתקוף בלוטות חיוניות המייצרות דמעות ורוק. למחצית מהאנשים הסובלים מהתסמונת יש גם מגבלות ומחלות ראומטולוגיות כמו סקלרודרמה, לופוס ודלקת מפרקים שגרונית. ההנחה הרווחת בקרב חוקרים היא כי לתסמונת קיים בסיס גנטי המופעל על ידי גורם סביבתי – נגיף (וירוס).

תסמינים

התסמינים השכיחים ביותר של תסמונת סיוגרן יכולים לכלול: עיניים יבשות (כולל גירוי או צריבה כואבת), יובש בפה (או קושי לאכול מזון יבש), נפיחות ורגישות של הבלוטות באזור הפנים והצוואר.

בנוסף לתסמינים השכיחים, אזורים אחרים בגוף יכולים להיות מושפעים: כאבי פרקים ונפיחות, שיעול יבש ומתמשך.

תסמונת סיוגרן היא תופעה מערכתית, כלומר, עשויה להשפיע על הגוף כולו. סיבוכים שכיחים כוללים עששת שיניים, פריחות בעור ורגישות מוגברת לזיהומים של פטרת הפה. אצל חלק מהאנשים, ההפרעה משפיעה על אזורים אחרים בגוף. רירית האף והנרתיק יכולים להתייבש ודלקת עשויה להתפתח באיברים פנימיים (כליות, מעיים, ריאות, לב וכבד). המבנים של מערכת הדם והעצבים יכולים גם הם להיות מושפעים.

גורמי סיכון

למרות שכל אחד יכול לפתח תסמונת סיוגרן, זה קורה בדרך כלל אצל אנשים עם גורמי סיכון כמו:
גיל – תסמונת סיוגרן מאובחנת בדרך כלל באנשים מעל גיל 40.
מין – סבירות גבוהה יותר לאבחן את התסמונת בקרב נשים.
מחלה ראומטית – מחלות ראומטיות כמו דלקת מפרקים שגרונית או לופוס מאובחנות בד בבד עם תסמונת סיוגרן.

אבחון וטיפול בתסמונת סיוגרן

אבחון מוקדם וטיפול, הכרחיים למניעת סיבוכים. אבחנה של תסמונת סיוגרן יכולה להיות קשה, שכן התסמינים עשויים לחקות תסמינים של מחלות אחרות כגון זאבת ופיברומיאלגיה. יובש באזור הפה והעיניים, מייצגים גם תופעות לוואי של תרופות ותופעות אחרות כמו דיכאון ולחץ דם גבוה.
אבחון תסמונת סיוגרן כרוך במספר בדיקות הכוללות:

בדיקת שירמר- במסגרת הבדיקה נעשה שימוש בנייר סופג מיוחד המוצמד לעין ומעניק הערכה למידת ייצור הדמעות.

בדיקת עיניים – הכוללת שימוש בצבעים מיוחדים.

ביופסיה – דגימת רקמה של בלוטות רוק (בדרך כלל מהשפה) הנבחנת במעבדה.

בדיקות דם – סדרה של בדיקות דם הניתנות לביצוע ונעשות כדי לבדוק את ריכוז תאי מערכת החיסון והנוגדנים בדם.

מידע נוסף באתר immunology

סיבוכים אפשריים

הסיבוכים הנפוצים ביותר של תסמונת סיוגרן ממוקמים באזור הפה והעיניים.
עששת שיניים – רוק מסייע בהגנת השיניים מפני התפרצות בקטריאלית הגורמת לעששת, לכן במצבים בהם ייצור הרוק פוחת, יש נטייה לעששת.
זיהומים פטרייתיים – אנשים עם תסמונת סיוגרן נוטים יותר לפתח פטרת פה וזיהומים אחרים.
ליקוי ראייה – יובש בעיניים יכול לגרום לרגישות יתר לאור, ראייה מטושטשת וכיבים בקרנית.