לימפומה היא סרטן המתפתח מסוג מסוים של כדוריות דם לבנות – לימפוציטים. הלימפוציטים הם תאים בעלי תפקיד מרכזי וחשוב במערכת החיסון.
קיימים שני סוגים עיקריים של לימפוציטים – תאי B ותאי T. הלימפוציטים נמצאים בעיקר בדם ובקשריות לימפה, אך גם ברקמות השונות. כאשר הלימפוציטים מתחלקים באופן בלתי תקין וללא בקרה – מופיע תהליך ממאיר המכונה לימפומה.
סימנים וסימפטומים
הסימפטומים הקלאסיים של לימפומה מכונים "סימפטומי B". הכוונה במונח זה הוא לחום גבוה (לעיתים מחזורי) ללא הסבר אחר, ירידה משמעותית במשקל, והזעות לילה. לעיתים מתלווה גם גרד וכאב לאחר שתיית אלכוהול.
מכיוון שלימפומה משמעה התחלקות מהירה של לימפוציטים, לעיתים קרובות ניתן לחוש בקשרית לימפה אחת או יותר הגדלות באופן בלתי תקין. קשריות לימפה מוגדלות נימושות בדרך כלל בבתי השחי, מעל עצם הבריח, מתחת ללסת ובצוואר, במפשעה, ובאזורים אחרים.
אבחנה של לימפומה
כאשר מופיע חשד ללימפומה, ניתן להיעזר בבדיקות הדמיה כדי לבחון האם יש הגדלה של קשריות לימפה במקומות נוספים בגוף. אבחנה סופית של המחלה נעשית רק באמצעות בדיקת פתולוגית של דגימת רקמה.
כאשר נימוש קשר לימפה מוגדל ובולט ניתן להסיר אותו ולבחון אתו תחת מיקרוסקופ. תאים ממאירים יראו מראה אופייני בצביעות פתולוגיות מתאימות ובבדיקות מולקולאריות, החשובות גם לסיווג נכון של המחלה.
סוגים שונים של סרטן בלוטות הלימפה
לימפומה איננה מחלה בודדת אחת, אלא קבוצת מחלות השונות זו מזו בפרוגנוזה (הצפי לעתיד), הטיפול וקצב התפתחות המחלה. החלוקה הבסיסית של הלימפומות מפרידה בין לימפומה מסוג הודג'קין, לבין שאר סוגי הלימפומה.
לימפומה מסוג הוד'גקין תוקפת בדרך כלל צעירים בגיל ההתבגרות או הבגרות המוקדמת, אך מופיעה גם במבוגרים. סיכויי הריפוי של מחלה זו טובים למדי, בקבלת טיפול מתאים.
לימפומות שאינן הוד'גקין מחולקות לסוגים רבים, השונים זה מזה בלימפוציט שממנו התפתחה המחלה, מידת האגרסיביות שלה, השינוי הגנטי האופייני, התגובה לכימותרפיה, ועוד.
באופן פרדוקסלי, דווקא לימפומות המתפתחות במהירות מגיבות באופן טוב יותר לטיפול כימותרפי בהשוואה ללימפומות איטיות (אינודלנטיות) שלעיתים אינן מצריכות טיפול וכימותרפיה משפיעה עליהן באופן מועט בלבד.
טיפול בלימפומה
הטיפול בלימפומה מבוסס בדרך כלל על משלבים כימותרפיים שונים, שהוכחו כטיפול במחלה. המשלבים הכימותרפיים משתנים בין סוגים הלימפומה השונים (דוגמאות למשלבים כאלו: CHOP, ABVD ועוד), גם התגובה לטיפול תלויה, כמובן, בסוג הלימפומה.
לעיתים יש מקום גם לשלב טיפול בקרינה מקומית, הפוגעת בלימפוציטים הממאירים. כמעט תמיד אין מקום לניתוח בטיפול במחלה. במצבים קשים וקיצוניים אפשר לטפל בחולים גם בהשתלת מח עצם.
פוריות וטיפול בלימפומה
הטיפולים הכימותרפיים בלימפומה הם טיפולים עם תופעות לוואי קשות, שחלקן אינן חולפות גם בטווח הארוך. מכיוון שתאים מתחלקים פגיעים במיוחד לנזקי הכימותרפיה, גם תאי המין עלולים להיפגע בטיפול במחלה. טיפולים כימותרפיים יכולים לגרום לקשיים ניכרים בכניסה להריון ואף לעקרות.
מספר שיטות פותחו כדי לשמר על פוריות האישה המטופלת, ולאפשר לה ללדת ילדים גם במידה ופוריותה תפגע מהטיפולים. כאשר קיים זמן וניתן לדחות את הטיפולים הכימותרפיים (במיעוט המקרים), ניתן לשאוב ביציות ולהקפיאן לצורך הפריה עתידית.
כאשר נדרש טיפול כימותרפי דחוף ומהיר, שיטות חדשניות נעזרות בכריתת שחלה, הקפאתה, והשתלתה מחדש בגוף לאחר ההחלמה. השחלה המוקפאת מכילה את הביציות הראשוניות, שיוכלו לעבור הפריה מאוחר יותר.
חשוב לדעת כי קושי להיכנס להריון איננו גזירת הגורל! שיטות ביולוגיות וטכנולוגיות מתקדמות (שחלקן אף פותחו בארץ) מאפשרות היום לחלק ניכר מהנשים שעברו טיפולים כימותרפיים להיכנס להריון וללדת ילדים בריאים.
קראו עוד: