אי ספיקת כליות היא מצב רפואי שבו הכליות לא מתפקדות כשורה באופן חלקי או מלא.
ישנם שני סוגים של אי ספיקת כליות – הסוג הראשון נקרא אי ספיקת כליות אקוטית והשני נקרא אי ספיקת כליות כרונית.
אי ספיקת כליות נקבעת על ידי ירידה בקצב סינון הדם על ידי הכליות ומזוהה לראשונה בדרך כלל על ידי בעיות בייצור השתן או על ידי עלייה ברמתם של חומרים מסוימים בדם שאמורים להיות מופרשים באדם הבריא לשתן (לרוב העלייה ברמת הקריאטינין מבשרת על קיום הבעיה לראשונה).
הגורמים לאי ספיקת כליות אקוטית
אי ספיקת כליות אקוטית היא מחלה שבה מתרחש אובדן מהיר וחד של תפקודי הכליה. ישנם גורמים רבים שיכולים להוביל למצב זה שכוללים בין היתר פציעה שגורמת לאובדן דם רב, חשיפה לרעלנים מסוגים שונים, ירידה משמעותית בלחץ הדם ועוד.
במקרים מסוימים אי ספיקת כליות אקוטית נגרמת בשל מחלת כליה, במקרים אחרים כתוצאה מחסימת צינור השתן ובמקרים אחרים כתוצאה מבעיות בזרימת הדם לכליה.
הגורמים לאי ספיקת כליות כרונית
הגורמים לאי ספיקת כליות כרונית מגוונים ורבים וכוללים בין היתר יתר לחץ דם, סוכרת לא מאוזנת, מחלות כליה שונות כמו למשל כליות פוליציסטיות או גלומרולונפריטיס ועוד.
כיצד אי ספיקת כליות כרונית באה לידי ביטוי מבחינה תסמינית?
אי ספיקת כליות כרונית באה לידי ביטוי במגוון עצום של תסמינים שהולכים ומתרבים ונהיים חמורים יותר עם התקדמות המחלה.
להלן חלק מהמערכות שנפגעות בעקבות אי ספיקת כליות כרונית:
- בעיות עור – התסמין העורי השכיח ביותר בקרב החולים הוא הופעה של גרד עז בעור שיכול להוות עדות לקיום של תסמונת אורמית.
- הפרעות במערכת העיכול – התסמינים שמופיעים במערכת העיכול לרוב מופיעים בשלב מאוחר ומתקדם יחסית של המחלה. תסמינים אלו יכולים להיות הופעה של טעם מתכתי בפה, חוסר תיאבון, הקאות, בחילות, היווצרות של כיב פפטי, גסטריטיס, דימום ממערכת העיכול, כאבי בטן ועוד.
- הפרעות הורמונאליות (אנדוקריניות) – מאחר והכליה אחראית להפרשת האינסולין מהגוף החוצה הרי שפגיעה בתפקוד הכלייתי יכולה לגרום לרמה גבוהה של אינסולין בדם. בנוסף, בגברים תיתכן ירידה ברמת הטסטוסטרון ובנשים תיתכן ירידה ברמת האסטרוגן. בעיות אלו מקושרות עם הפלות, פגיעה בפוריות, בעיות בתפקוד המיני ועוד.
- הפרעות במערכת השרירים והשלד והפרעות נוירולוגיות – בשל הצטברות של מטבוליטים שונים שלא מופרשים מהגוף ייתכנו רעידות והתכווצויות שרירים, פרכוסים, קומה, נוירופתיה פריפרית, קשיי שינה, פגיעה ביכולת הריכוז והזיכרון ועוד.
- הפרעות המטולוגיות – בשל כך שהכליה אחראית על ייצור של אריתרופויטין, הרי שבשלבים המתקדמים של המחלה מתרחשת פגיעה בייצור שלו וכתוצאה מכך החולים סובלים מאנמיה. בנוסף ייתכנו הפרעות בקרישת הדם.
- הפרעות קרדיווסקולריות – הסיבה השכיחה ביותר לתמותה ולתחלואה בקרב החולים באי ספיקת כליות כרונית היא מחלות לב וכלי דם. בין היתר מדובר על מחלת לב איסכמית, יתר לחץ דם, אי ספיקת לב, מחלות פריקרדיאליות ועוד.
הסיבוכים של אי ספיקת כליות אקוטית
הסיבוכים של אי ספיקת כליות אקוטית יכולים להיות אורמיה, היפונתרמיה, היפוקלצמיה, חמצת מטבולית, היפרקלמיה, היפוולמיה או היפרוולמיה, זיהומים ודימומים.
מה הוא הטיפול באי ספיקת כליות?
במידה ומדובר על אי ספיקת כליות אקוטית יש לזהות את הגורם למצב זה ולטפל בו במקביל לטיפול בכליה. כך למשל אם המחלה נובעת משימוש בתרופות מסוימות יש להפסיק ליטול אותן ובמידה והמחלה נובעת ממקרה חמור של ווסקוליטיס יש לטפל עם תרופות לדיכוי מערכת החיסון. אם קצב הסינון הכלייתי ירוד במיוחד יש לבצע טיפולי דיאליזה במקביל להתייחסות לגורם הראשוני למחלה.
אי ספיקת כליות כרונית היא מחלה מתקדמת שניתן רק להאט או לעכב את קצב ההתקדמות שלה על ידי שינויים תזונתיים ומתן תרופות כמו מעכבי ACE למשל. עם זאת, בשלב הסופי של המחלה ניתן לטפל רק באמצעות דיאליזה או באמצעות השתלת כליה.