תסחיף מי שפיר הוא אחד ממצבי החירום החשובים והמסוכנים בזמן הלידה. באופן כללי, התוצאות של תסחיף מי שפיר חמורות למדי, ולכן ההיכרות עם מצב זה חשובה מאוד. קשה מאוד להעריך את שכיחות תסחיף מי השפיר, אבל משערים שמדובר על מקרה אחד לכל 20,000 לידות לערך.
תסחיף
תסחיף (embolism) הוא כניסה למחזור הדם של גוף או חומר זר, הפוגע בזרימת הדם התקינה. תסחיף יכול להיות קריש דם שנוצר במקום אחר בגוף, אוויר שחדר לזרם הדם, שומן הגיע אל כלי הדם בעקבות פציעה, מי שפיר וכדומה.
הסכנה העיקרית בתסחיף היא חסימה של כלי דם מרכזי, ומניעה של מעבר דם עם חמצן וחומרי מזון. חסימה של עורקי הריאה יכולה לפגוע ביכולתו של הלב להעביר דם לריאות, ובעקבות כך לשאר הגוף.
היווצרות של תסחיף מי שפיר
בזמן לידה רגילה, כמות קטנה של מי שפיר, בין 1 ל – 2 מ"ל, חודרת אל מחזור הדם האמהי. תסחיף מי שפיר דורש מעבר של כמות גדולה יותר של מי שפיר לאם, ולכן מופיע רק כאשר נוצר חיבור בין שק השפיר ומערכת הדם הוורידית של האם. חיבור שכזה יכול להתקיים בוורידים הנמצאים בצוואר הרחם ונפגעים בלידה, במקום השתרשותה של השלייה, ובוורידים הנפגעים ברחם בעת הלידה.
מעבר של מי השפיר אל הלב ועורקי הריאה יכולה לגרום לקריסה פתאומית של פעילות הלב. ככל הנראה, מי השפיר גורמים לתגובה הקטסטרופלית גם במנגון הדומה לתגובה אלרגית חריפה וחמורה – ולכן הוצע להם השם "הסינדרום האנאפילקטואידי של ההריון" (אנאפילקסיס הוא השם הרפואי לתגובה אלרגית קשה).
כמעט תמיד, תסחיף מי שפיר מלווה במצב המטולוגי של הפרעה קרישתית המכונה DIC (disseminated intravascular coagulation – קרישיות תוך כלית מפושטת). לא ברור לגמרי הקשר בין הפרעת הקרישה לתסחיף מי השפיר.
סימנים קליניים ובדיקות מעבדה
הסימנים הקלאסיים של תסחיף מי שפיר מופיעים בפתאומיות. אצל היולדת יכולים להופיע קוצר נשימה, הכחלה (ציאנוזיס), ירידה בלחץ הדם לעיתים גם פרכוסים. בנוסף, בעקבות ההפרעה המכונה DIC יכולים להופיע דימומים והפרעות בקרישה. דווח גם על ירידה בקצב הלב העוברי בזמן התסחיף (ברדיקרדיה).
בבדיקות המעבדה, בדיקת גזים בדם עורקי אצל האם יכולה להראות מחוסר בחמצן (היפוקסיה). הפרעות המטולוגיות יכולות להתבטא בשברי כדוריות דם אדומות, הארכה של זמן הקרישה בבדיקת מעבדה, רמות נמוכות של פיברינוגן, ועלייה בתוצרי הפירוק של פיברין. צילום חזה ובדיקת אק"ג יכולים להראות שינויים לא ספציפים, שאינם מתאימים באופן בלעדי לאבחנה של תסחיף מי שפיר.
טיפול
הטיפול בתסחיף מי שפיר מוגבל למדי. עיקר המאמצים הרפואיים מופנים לכיוון של טיפול תומך באישה. מתן תוספת חמצן כדי למנוע את הירידה ברמתו בדם, שמירה על לחץ דם תקין, מתן מוצרי דם לתיקון הפרעות הקרישה – כל אלו נועדו לייצב את מצבה הראשוני של האישה. במקרים קיצוניים של קוצר נשימה יש לבצע צינרור קנה (אינטובציה) והנשמה במידת הצורך. טיפול תרופתי במטרה להעלות את לחץ הדם (למשל: דופמין) חיוני גם הוא בתת לחץ דם בלתי נשלט.
למרבה הצער, שיעורי התמותה בעקבות תסחיף מי שפיר גבוהים למדי, גם כאשר האבחנה נעשתה מוקדם ולאישה ניתן טיפול תומך ראוי וטוב. שיעורי התמותה האמהיים נעים בין 60% ל – 80% (אם כי קיימות עדויות שונות בספרות הרפואית המציינות אחוזי תמותה נמוכים בהרבה).
כרבע מהנשים מתות כשעה בלבד לאחר הופעת התסחיף, ורובן הגדול נפטרות מסיבוכי התסחיף תוך מספר שעות. לעיתים קרובות סובלים גם העוברים הנולדים מאחוזים גבוהים באופן יחסי של תמותה ותחלואה. אין ספק שקטסטרופה רפואית זה היא מהסיכונים והסיבוכים הקשים ביותר האורבים ליולדת.
ראו גם:
כוריואמניוניטיס – זיהום מי שפיר