עודף בהורמון החלב (היפרפרולקטינמיה)

הפרולקטין הוא הורמון המופרש מתאים הממוקמים בהיפופיזה הקדמית, כאשר הגירוי הפיזיולוגי המרכזי להפרשה של הורמון זה הוא ההנקה, שכן עלייה ברמת ההורמון בדם מובילה להפרשה של חלב. בנוסף לכך, גם הורמון ה- TRH ואסטרוגן מהווים גורמים חשובים בתהליכי ההפרשה של הפרולקטין.

הגורם המרכזי להפרשת יתר של הפרולקטין הוא גידול הנקרא אדנומה היפופיזרית, אך כפי שנפרט בהמשך מאמר זה, קיימים עוד מגוון גורמים שיכולים להוביל להתפתחות הבעיה.

מה הם הגורמים לעודף בהורמון החלב?

במצב תקין ההפרשה של הפרולקטין מעוכבת באופן קבוע ורציף על ידי הפרשה של דופמין מההיפותלמוס. הדופמין מופרש לרשת כלי דם ורידיים הנקראת המערכת הפורטלית, המקשרת בין ההיפופיזה להיפותלמוס. ממערכת זו מגיע הדופמין להיפופיזה ושם הוא נקשר לרצפטורים מתת קבוצה D2 הממוקמים על התאים הלקטוטרופיים המפרישים את הפרולקטין.

המערכת הפורטלית ממוקמת באזור גבעול ההיפופיזה ולכן כאשר ישנו לחץ המופעל על אזור זה, ייתכן כי הזרימה של הדופמין תלקה בחסר וכתוצאה מכך לא תדוכא ההפרשה של הפרולקטין. אי לכך, כל גידול שפיר או ממאיר בהיפותלמוס, בהיפופיזה או סמוך להם, עלול להוביל להתפתחות של עודף בהורמון החלב. לחץ מקומי באזור זה יכול להיות גם כן תוצאה של תהליך דלקתי מסוים, פתולוגיה של כלי דם מקומיים ועוד.

כמו כן, זוהי הסיבה לכך שנטילה של תרופות אנטי דופמינרגיות, הגורמות לדיכוי ההפרשה של הדופמין, מעמידות את המטופלים בסיכון לעודף בהורמון החלב. תרופות כאלו הן למשל תרופות המשפיעות על התנועתיות של הקיבה, בדגש על Pramin ו- Motilium, תרופות אנטי פסיכוטיות מהדור החדש כמו למשל Solian, תרופות ממשפחת ה- SSRI ועוד.

גורמים נוספים לעודף בהורמון החלב הם תסמונות גנטיות מסוימות כמו למשל תסמונת MEN1 המופיעה במבוגרים או תסמונת מק'קון אולברייט המופיעה בילדים, תת פעילות של בלוטת התריס, אי ספיקת כבד, אי ספיקת כליות, תסמונת השחלה הפוליציסטית ועוד.

מה הם התסמינים של עודף בהורמון החלב?

עודף בהורמון החלב עלול להוביל לדיכוי ההפרשה של הורמון משחרר גונדוטרופינים וכתוצאה מכך תחול ירידה בהפרשה של הגונדוטרופינים. נהוג לחלק את כל הסימפטומים של עודף בהורמון החלב לשתי קבוצות עיקריות להלן:

• אפקט המסה – הפרעות בשדה הראייה וכאבי ראש על רקע הלחץ המקומי באזור ההיפופיזה או ההיפותלמוס.
• תת פעילות של בלוטת המין – בנשים תת פעילות של בלוטת המין תבוא לידי ביטוי בין היתר בהפרשה מוגברת של חלב, אל וסת, הפרעות פוריות, יובש וגינלי וגלי חום. בגברים עודף בהורמון החלב גורם בדרך כלל לגינקומסטיה, ירידה בחשק המיני, הפרעות זקפה, במקרים נדירים הפרשת חלב, ירידה במסת השרירים, עייפות כרונית ועוד.

כיצד מאבחנים עודף בהורמון החלב?

בהינתן התסמינים הקליניים המתאימים, יש בראש ובראשונה לבצע בדיקת דם לבירור רמת הפרולקטין. אם ריכוז הפרולקטין בדם גבוה, יש לבדוק האם מדובר בתופעה שמקורה בבעיה ראשונית כמו תת פעילות של בלוטת התריס או שימוש בתרופות אנטי דופמינרגיות או שמא מדובר למשל בגידול מקומי בהיפופיזה. אי לכך, יש לבצע בדיקת דם לבירור רמת הפעילות של בלוטת התריס, לבדוק אילו תרופות נוטל המטופל ובמקרים מסוימים כדי לשלול תהליך תופס מקום במוח, יופנה המטופל לביצוע בדיקת MRI מוח.

כיצד מטפלים בעודף בהורמון החלב?

בחלק ניכר מהמקרים הטיפול מבוסס על אגוניסטים לרצפטורים לדופמין, כאשר בישראל נעשה שימוש בשתי תרופות עיקריות: Bromocripine ו- Cebergoline. אם מקור הייצור המוגבר של הפרולקטין בטיפול תרופתי מסוים, בדרך כלל אין צורך לטפל כל עוד המטופל א-תסמיני. עם זאת, במקרה שבו העודף בהורמון החלב גורם לתת פעילות של בלוטת המין יש להפסיק את הטיפול התרופתי או להחליף את התרופה באחרת.

ניתן גם לשלב את הטיפול עם טסטוסטרון או אסטרוגן בהתאם לצורך, במקרים שבהם לא ניתן להמיר את התרופה באחרת או להפסיק את הטיפול התרופתי מטעמים כאלו ואחרים.