חצבת היא מחלת ילדים הנגרמת על ידי נגיף ובזכות החיסון הקיים כנגדה מדובר כיום במחלה נדירה ביותר.
חצבת מתאפיינת בהופעת פריחה אופיינית, הנלווית לשיעול, נזלת, דלקת בעיניים, כאבי גרון וחום. אצל ילדים שאינם מחוסנים, מחלת החצבת יכולה להיות קטלנית, ולגרום לסיבוכים מסכני חיים אך מכיוון שרוב הילדים כיום מחוסנים כנגד המחלה מצבים כאלה נחשבים לנדירים יחסית.
תסמינים של מחלת החצבת
סימני מחלת החצבת מופיעים בין שבוע לשבועיים לאחר החשיפה לנגיף, וכוללים בעיקר חום גבוה, שיעול יבש, כאבי גרון ונזלת.
התסמין האופייני ביותר של מחלת החצבת הוא הופעת פריחה אופיינית, הכוללת כתמים גדולים ושטוחים. בנוסף לכך, יכולות להופיע בחלל הפה ובלחי הפנימית נקודות קטנות הנקראות Koplil's spots ומתאפיינות כבעלות מרכז לבן.
בחלק מהחולים מופיעים גם תסמינים המערבים את העיניים, המתבטאים בעיקר ברגישות לאור ובדלקת עיניים טורדנית.
שלבי המחלה
למחלת החצבת מספר שלבים:
- הדבקה ודגירה – שלב זה, המופיע במשך 7-14 הימים שלאחר החשיפה לנגיף הוא אסימפטומטי, ובמהלכו נגיף החצבת מתרבה עד שרמתו מאפשרת הופע סימפטומים.
- תסמינים ראשוניים – בתקופה זו מופיעים תסמינים "כלליים" הכוללים בעיקר חום ותסמינים אחרים שהוזכרו. שלב זה נמשך יומיים-שלושה, ואחריו מופיעה הפריחה האופיינית.
- פריחה – לאחר מספר ימים של תסמינים כלליים, מתחילה להופיע הפריחה האופיינית למחלת החצבת. הפריחה מתחילה לרוב בפנים ולאחר מכן יכולה להתקדם לכיוון הידיים ובית החזה. היעלמות הפריחה מופיעה בסדר דומה, כאשר הפריחה נעלמת תחילה מהפנים ורק לאחר מכן משאר אזורי הגוף.
איך נדבקים במחלת החצבת?
מחלת החצבת נחשבת למדבקת במשך כ-8 ימים, החל מ-4 ימים לפני הופעת הפריחה ועד 4 ימים לאחר תחילת הופעתה. כלומר, לא ניתן לדעת מתי החולה התחיל להיות מדבק אך 4 ימים לאחר הופעת הפריחה ניתן להיות בטוחים שהמחלה כבר לא מדבקת.
מחלת החצבת מועברת בין אנשים על ידי חלקיקים המועברים באוויר, וכאשר חולי חצבת משתעלים או מתעטשים הם מעבירים את הנגיף בחלקיקים הנישאים באוויר. מכיוון שהנגיף מועבר ברוק ובנזלת, הכנסת אצבעות לפה או לאף של הילד או מגע עם אצבעות הילד לאחר שהיו בפה ובאף גם כן יכולים לגרום להדבקה במחלה.
אבחנה של מחלת החצבת
אבחנה של חצבת נעשית לרוב על סמך הפריחה האופיינית שלה ועל פי הנקודות (Koplik's spots) הנמצאות בתוך הפה. במידת הצורך ניתן לבצע בדיקת דם לנוכחות נוגדנים לחצבת, אך ברוב המקרים אבחנה קלינית של המחלה מספיקה.
חשוב לזכור שקשה מאוד לאבחן את המחלה לפני הופעת הפריחה, ולכן החולים מאובחנים רק אחרי שהפריחה כבר מופיעה. כמו כן, אצל ילדים שלא חוסנו חשוב תמיד לחשוד במחלת החצבת, במיוחד אם באו במגע עם ילדים לא מחוסנים אחרים.
הטיפול בחצבת ומניעתה
עיקר הטיפול במחלת החצבת הוא טיפול תומך הכולל שימוש במשככי כאבים ובתרופות להורדת חום. חלק מהרופאים ממליצים גם על מתן ויטמין A, אשר יכול לסייע להקלה על התסמינים.
במקרים קשים במיוחד, ניתן להשתמש בתכשירים אנטי ויראליים אשר יכולים להקל על הסיבוכים. כמו כן, במידה ומופיעה דלקת ריאות חיידקית משנית לחצבת, יש לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה.
אצל ילדים שאינם מחוסנים, ניתן להציע טיפול מונע על ידי מתן מנת חיסון חי במידה ובאו במגע עם ילדים אחרים חולי חצבת. בכל מקרה חשוב מאוד לחסן את הילדים כנגד מחלת החצבת החל מגיל שנה ועל פי הנחיות טיפת חלב, ויש להבין שמתן החיסון גרם בעצם להיעלמות המחלה מהעולם אך הימנעות מהחיסון יכולה לגרום להופעתה.