ניתוח קיסרי, אותו ניתוח מפורסם שרבים משייכים בטעות לניתוח שקרוי על שם הדרך בה נולד יוליוס קיסר, נכנס למעשה לשימוש לראשונה כ-700 שנים מוקדם יותר ללידתו של הקיסר הדגול. הניתוח שימש בהתחלה כמוצא אחרון ליילוד תינוק חי לאחר שאמו מתה מסיבוכים במהלך הלידה.
עם השנים הניתוח הלך והשתכלל, שיעור התמותה של הנשים שעברו אותו שהיה גבוה מאוד הלך ופחת, והניתוח הוכנס לשימוש נפוץ יותר. כל כך נפוץ שלמעשה שישנן נשים שבוחרות לעבור ניתוח קיסרי ללא התוויה רפואית לכך, פשוט כדי להימנע מהכאבים של צירי הלידה. מנתונים הנכונים לשנת 2008 עולה כי בבתי החולים הגדולים בארץ, בין 20% ל-25% מהלידות מבוצעות באמצעות ניתוח קיסרי.
האפשרות לבצע ניתוח קיסרי הצילה במרוץ השנים אלפים רבים של נשים ותינוקות, אולם חשוב לזכור שכמו כל ניתוח, גם לניתוח הקיסרי ישנן סכנות לא מעטות. אחת הנפוצות שבהן היא יצירה של הידבקויות בחלל הבטן, הרחם וחלקי מערכת הרבייה הנשית.
מהן הידבקויות?
הבטן והרחם עטופים בשכבת תאים דקיקה הנקראת "פריטונאום". בכל ניתוח בו מבצעים פתיחת בטן, כמו ניתוח קיסרי, מבוצע חתך בשכבת הפריטונאום. בגמר הניתוח, המנתח תופר את שריר הרחם ואת העור שבהם הוא ביצע חתך, אך הגוף ממשיך לאחר מכן בתהליכי ריפוי ואיחוי משל עצמו.
כאשר שכבת הפריטונאום סוגרת את עצמה היא לא חוזרת להיות בדיוק כפי שהייתה קודם. באזור החתך נוצר חומר דמוי דבק בשם פיברין שהגוף משתמש בו לשם ריפוי פצעים. לעיתים הפיברין לא עובר ספיגה מלאה וגורם להדבקה של רקמות שונות בחלל הבטן והרחם.
ההידבקויות יכולות לעיתים להיות בלתי מורגשות אך במקרים אחרים יכולות לגרום לצרות כמו: כאבי בטן קשים, חסימת חצוצרות, בעיות פוריות, חסימת מעי וסיבוכים בניתוחים עתידיים.
עד כמה מדובר בתופעה נפוצה?
למען האמת מדובר בתופעה נפוצה מאוד. כ- 50% מהנשים לאחר ניתוח קיסרי ראשון יסבלו מהידבקויות והאחוזים עולים ככל שמספר הניתוחים הקיסריים עולים. כך לדוגמא לאחר 4 לידות בניתוח קיסרי, 83% מהנשים תסבולנה מהידבקויות. הידבקויות יכולות להתרחש גם בעקבות ניתוחים או פרוצדורות אחרות כמו: הסרת ציסטה משחלה, הכנסה של התקן תוך רחמי וקשירת חצוצרות.
מניעה
במשך שנים רבות היו בטוחים הרופאים שלא ניתן לעשות דבר שימנע את ההידבקויות וכי מדובר בסיבוך בלתי נמנע. בשנים האחרונות הושקעו מאמצים רבים בפיתוח אמצעים שיעזרו למנוע או לפחות לצמצם את היקף התופעה. מאמצים אלו נשאו בסופו של דבר פרי וכיום קיימות שלוש אפשרויות שונות למניעת היווצרות הידבקויות. שיעורי ההצלחה של הטיפולים הנ"ל מגיעים עד ל- 80%.
האפשרות הראשונה היא ה"אינטרסיד". מדובר ברשת אותה מניח המנתח על האזור בו בוצע הניתוח. במקרה שלנו מדובר על הגדם בו נתפר הרחם. רשת זו נספגת לאחר מספר ימים ומשמשת כחיץ בין הרחם לבין הפריטונאום ואיברי הבטן האחרים. משרד הבריאות לא מממן את הרשת הנ"ל אולם חלק מקופות החולים מכסות עד 50% מעלותה למי שיש בידה ביטוח משלים.
אפשרות שנייה למניעת הידבקויות נקראת "אדפט". זהו נוזל המכיל פולימר של גלוקוז שמוזרק בכמות של כליטר לחלל הבטן עם תום הניתוח. נוזל זה נספג לאחר מספר ימים, אך בימים הקריטיים בהם הוא ממלא את חלל הבטן, הוא מונע יצירה של הידבקויות. עלות טיפול כזה מתחילה בכ- 1000 שקלים.
האפשרות השלישית והאחרונה היא שימוש בג'ל צמיגי בשם "אינטרקוט" שממלא את אותו תפקיד כמו הנוזל שבתרכיב "אדפט". גם הג'ל נספג לאחר מספר ימים, אך מהווה חיץ שמונע יצירת הידבקויות.
האם זה משתלם לנו?
בסופו של דבר חשוב לדעת שהאפשרות קיימת ולדעת רופאים ומומחים רבים, מדובר בעלות סבירה ביחס לתוצאה המתקבלת. חשוב כי כל אישה העומדת בפני ניתוח קיסרי תהיה מודעת לאפשרות ותציג אותה בפני הרופא המטפל שלה במידה והוא לא הציג אותה בפניה.