מהי דלקת השופכה?

דלקת בשופכה היא מחלה זיהומית של השופכה, האחראית על ניקוז השתן מכיס השתן. חלק נכבד מהדלקות בשופכה נובעות ממחלות זיהומיות המועברות בעת מגע מיני.

בדרך כלל מפרידים בין דלקת בשופכה בנשים ובין דלקת בשופכה בגברים. הסימנים והסימפטומים של המחלה בקרב שני המינים יכולים להיות שונים, עם אטיולוגיות רפואיות שונות – למרות שלעיתים קרובות מדובר במחוללים זיהם.

בנוסף, בעוד שבקרב נשים תלונות טיפוסיות של כאב במתן שתן שכיחות למדי ומצביעות בדרך כלל על זיהום בדרכי השתן התחתונות (דלקת בשלפוחית השתן), בגברים תלונת אלו נדירות יותר, ומעלות את הסברה שמדובר בדלקת בשופכה.

גורמים לדלקת בשופכה

הגורמים העיקריים לדלקת בשופכה הם מחלות המועברות ביחסי מין בלתי מוגנים. בעבר, היה נהוג לחלק את דלקות השפוכה לשני סוגים: דלקת הנגרמת ממחלת הזיבה – גנוריאה, ודלקת שאינה נגרמת מגונוריאה.

המחולל של מחלת הזיבה הוא הגונוקוק, חיידק גרם שלילי שגורם למספר רב של מחלות מין בעולם. הגורם המוביל לדלקת שאינה גונוקוקלית הוא חיידק הכלמידיה. חיידק זעיר זה מביא לסימפטומים דומים, אך קשה יותר לאבחן אותו בשיטות מעבדתיות סטנדרטיות. מחוללים נוספים של דלקת בשופכה (בייחוד בגברים): מיקפלזמה גנטיליום, אורפלזמה, נגיף ההרפס, ובנשים (ופחות בגברים) גם הטפיל טריכומונס וגינאליס.

תסמונת ריאומטולוגית שאינה זיהומית יכולה לכלול דלקת בעין, דלקת פרקים (לרוב בברך), עם דלקת בשופכה. דלקת זו מקורה בתגובה אימונולוגית של הגוף, ולא בתגובה זיהומית קלאסית. מחלה זו מכונה "דלקת פרקים תגובתית" (Reactive arthritis).

סימנים וסימפטומים

הסימפטום העיקרי של דלקת בשופכה היא הפרשה, בדרך כלל מוגלתית, המלווה בכאב בעת הטלת שתן (דיזוריה). בניגוד לדלקת בדרכי השתן, בדרך כלל אין תכיפות במתן שתן.

אבחנה של דלקת בשופכה

אבחנה של דלקת בשופכה ובירור שלה מבוססים על אנמנזה מתאימה, ובדיקות מעבדה לבירור הגורם המחולל. החולה או החולה צריכים להישאל על פרטנרים מיניים והרגלים מיניים כדי להעריך את הסיכון להדבקה במחלת מין.

שנית, יש לוודא ולדגום הפרשות מוגלתיות מהשופכה. ניתן לעשות זאת (למרות חוסר הנעימות הכרוכה בכך) על ידי "חליבה" של איבר המין, לבחינת הפרשות. בדיקות מיקרוביולוגיות פשוטות, כמו צביעת גרם, יכולות לזהות חיידקים אחדים, ובייחוד את חיידק הגונוקוק.

מלבד צביעת גרם ניתן לשלוח את ההפרשות לתרבית, ולבדיקות מולקולאריות לבדיקת נוכחות של חומר גנטי של מחוללים שונים. בדיקות אלו יעילות בייחוד לזיהוי של כלמדיה. בתרבית שתן, בניגוד לדלקת בשתן שגרתית הנפוצה בנשים, אין צמיחה של חיידקים טיפוסיים כדוגמת E. coli ואנטרוקוק.

טיפול בדלקת בשופכה

הטיפול בדלקת בשופכה תלוי כמובן בסיבה להופעת הדלקת. כאשר המחולל הוא חיידקי, טיפול אנטיוביוטי המכוון כנגד החיידק מרפא את המחלה. כאשר המחולל הוא חיידק הגונקוק, הטיפול האנטיביוטי כולל צפטריאקסון (בזריקה לשריר) או אנטיביוטיקה קרובה אחרת ממשפחת הצפלוספורינים.

הטיפול הרגיל לכלמידיה הוא באנטיביוטיקה אזניל (אזיתרומיצין) או בדקוסילין (דוקסיצקלין). כאשר זוהה חיידק הזיבה (גונקוק) נהוג בכל אופן לטפל בחולה גם בטיפול יעיל כנגד כלמידיה, משום שקשה בהרבה לאבחן אותה, ויש סיכון גבוה לזיהום מקביל. אבחנה וטיפול מתאימים צריכים להינתן בו זמנית גם לפרטנר המיני.

כמו במרבית המחלות, הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. מגע מיני מוגן עם כל בן זוג, ובייחוד בן זוג מזדמן או בן זוג שמצבו הרפואי אינו ידוע, חיוני לשמירה על הבריאות ומניעה של העברת מחלות מין. שימוש באמצעי מניעה חוסמים (בעיקר: קונדום) הוא הדרך האפקטיבית ביותר למניעת העברה של מחלות מין, ובכלל זה מחלות הגורמות לדלקת בשופכה.