דיזוריה הינה מונח רפואי המיוחס לכאב או תחושת אי נוחות המתעוררת בעת מתן שתן. לעיתים תכופות, מונח זה מתואר כתחושת צריבה ומעיד על קיומו של זיהום בקטריאלי בדרכי השתן.
דיזוריה מצריכה ביקורת וטיפול במוסד רפואי. דיזוריה הינה תופעה נפוצה – כ5% -15% מהביקורים אצל רופאי המשפחה. התסמינים נצפים בדרך כלל יותר בקרב נשים צעירות ואנשים הפעילים מינית. במרבית המקרים, דיזוריה נגרמת על ידי זיהום בדרכי השתן.
מהם הגורמים לדיזוריה?
- דלקת בדרכי שתן (שופכה, שלפוחית השתן או בכליות)- היא הסיבה השכיחה לדיזוריה. הסוג הנפוץ ביותר של הזיהום הוא ציסטיטיס (זיהום בשלפוחית השתן), פיילונפריטיס (זיהום כלייתי), פרוסטטיטיס ודלקת בשופכה. מחלות מין רבות מאופיינות בדיזוריה.
- טראומה- פציעה אזורית או גירוי כתוצאה מהחדרת קטטר או קיום יחסי מין.
- חסימה אנטומית- חסימה בעקבות בלוטת ערמונית מוגדלת או היצרות מבנית בשופכה.
- כאב הנוצר עקב נגעים חיצוניים באזור איבר המין- מגע נוזל השתן עם הפצע מעורר את הכאב.
- גירוי חיצוני של חומרים אלרגניים.
- שינויים הורמונליים.
- גורמים נוירולוגיים- שינויים עצביים המקשים על ריקון שלפוחית השתן.
- סרטן- גידול בכליה, ערמונית, שלפוחית השתן, נרתיק או הפין.
תסמינים לדיזוריה
בהתאם לגורמי הדיזוריה, ייתכן כי יופיעו תסמינים נוספים לכאב בעת מתן השתן. הסימפטומים עשויים לכלול:
דלקת בדרכי שתן תחתונה (דלקת שלפוחית השתן)- הטלת שתן באופן תכוף, דחף עז להטיל שתן, אובדן שליטה בשלפוחית השתן, כאב בחלק הקדמי והתחתון של הבטן, שתן עכורה בעלת ריח חריף ושרידי דם.
דלקת בדרכי שתן עליונה (פיילונפריטיס)- כאבים בגב העליון, חום גבוה, צמרמורות, בחילות והקאות, שתן עכורה, תכיפות גבוה במתן שתן, והתעוררות דחף עז.
דלקת שופכה- הפרשות מאזור השופכה, אדמומיות סביב פתח השופכה, הטלת שתן תכופה, הפרשות מהנרתיק. בני זוג של מטופלים הסובלים מדלקת בשופכה הנגרמת כתוצאה ממחלת מין, אינם מעידים על הופעת התסמינים השונים.
דלקת בנרתיק- כאב וגירוד, הפרשות וריח חריף, אי נוחות חריגה במהלך קיום יחסי המין.
כיצד מאבחנים דיזוריה?
על מנת לאבחן דיזוריה הרופא יסקור תחילה את ההיסטוריה הרפואית של המטופל, אשר תכלול שאלות בנוגע לבריאות הכללית ואירועים קודמים של דיזוריה. פרטים בדבר תדירות מתן השתן וההיסטוריה המינית והחברתית של המטופל עשויים לסייע ולקדם את האבחון. היקף הבדיקה הגופנית תלוי במידה רבה בהיסטוריה הרפואית. הבדיקה בדרך כלל תכלול בדיקה באזור הבטן, איברי מין חיצוניים ובדיקה גניקולוגית לנשים.
לאחר מכן תילקח דגימת שתן. בדיקת שתן משרדית מתבצעת בקלות ומעניקה רמזים על נוכחות דיזוריה. בדיקה זאת יכולה להעיד על נוכחות של חיידקים ודם בשתן (ממצאים נפוצים בחולים עם דלקת בדרכי שתן). בהמשך, הדגימה נשלחת למעבדה רפואית ונבדקת תחת מיקרוסקופ (על מנת לשלול נוכחות של תאי דם לבנים). בנוסף, תרבית שתן נלקחת כדי לבדוק את צמיחתם של חיידקים וזיהוי החיידק המסויים.
טיפול בדיזוריה
הגורם השכיח לדיזוריה הוא דלקת בדרכי השתן. הטיפול בדלקות מסוג זה נעשה על ידי שימוש באנטיביוטיקה. בהתבסס על הדפוס הנוכחי של דלקות בדרכי שתן בסביבה בה חי המטופל, הרופא יבחר את האנטיביוטיקה האופטימלית. אם התרבית הנבדקת מצביעה על עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה ראשונית, הרופא המטפל עשוי לשנות את התרופה.
במקרים בהם הגורם לדיזוריה אינו מדבק, הרופא המטפל עשוי להמליץ על בדיקות וטיפולים נוספים.
כיצד ניתן להימנע?
מומלץ להרבות בשתיית נוזלים כדי לסייע במניעת דיזוריה על ידי ציסטיטיס ופיילונפריטיס. פעולת הגברת צריכת הנוזלים מסייעת בניקוי מערכת השתן. חשוב להקפיד על היגיינה באזור איברי המין. כמו כן, לאחר קיום יחסי מין מומלץ להטיל שתן מיד בתום האקט כדי למגר את צמיחת החיידקים באזור.
ראו גם:
תסמונת שלפוחית השתן הכאובה