אכילה כפייתית היא אכילה בצורה מוגזמת וחסרת שליטה, אשר נעשית בבולמוס או התקפה, שלא למטרות רעב. 
חוסר הנורמטיביות באכילה זו, כנגד אכילה מופרזת אחרת, הוא האופן ההתקפי בו היא נעשית, ללא סינון מאכלים או מזונות מסוימים, באופן חפוז ומהיר, ובדרך כלל במסתור. ההתקף יגיע לסיומו, לפעמים לאחר מספר שעות, כאשר הגוף מותש ואין ביכולתו לעכל את כל אותם מזונות אשר נדחפו ללא היכר.
הגורמים לאכילה זו בדרך כלל הינם רגשיים, כאשר האוכל מגיע לפצות על סערת רגשות, אכזבה או תחושה אחרת. יש אף הקוראים לאכילה זו "אכילה רגשית" אשר מגיעה ממקום של חוסר רגשי והתקף, ומנסה לחפות על רגשות קשים. בולמוס האכילה הכפייתית הינו תסמין וסימפטום למחלה או תופעה עמוקה יותר, אשר בדרך כלל דורשת טיפול ארוך טווח ומקצועי.
תסמינים לאכילה כפייתית
אכילה כפייתית אינה רק בולמוס האכילה עצמו, אלא גם כל הפעולות המכינות אשר נמצאות בשלב המקדים. לתופעת האכילה קודמות פעולות של איסוף האוכל, אגירתו, חיפוש מקום פרטי לאוכלו, ואז בליסה מטורפת של כל המזון בפרק זמן קצר מאד. לרוב, אכילה כזו לאורך זמן תגרום לעלייה בנפח הקיבה, בעיות בכליות ומיחושי בטן. מעבר לכך, יש לאכילה זו מחיר נפשי קשה, אשר יתבטא בתחושות בושה ואשמה.
מטופלים אלה עלולים גם לסבול מתסמינים אשר יבואו לידי ביטוי בבדיקות הדם ועלולים להסתכם בהתפרצות מחלה או תופעות נוספות. בבדיקות הדם, תהיה עלייה ברמות הסוכר, פרופיל שומנים וכולסטרול גבוה ועוד. מעבר לכך, מטופלים אלה יסבלו מהשמנת יתר ולחץ דם גבוה, אשר עלול להוות סיכון למחלות לב וכלי דם פוטנציאליות.
אבחון
אבחון המטופלים נעשה על פי רוב על סמך סיפורי בני המשפחה אשר חושדים במטופל ובצורת אכילתו. בניגוד לבולימיה, בה מנסה המטופל לאזן את בולמוס האכילה עם תגובה אחרת כמו צום, פעילות גופנית נמרצת או הקאה, הסובלים מאכילה כפייתית יאכלו באופן מוגזם ללא ניסיון איזון. כך שהאבחון הראשוני ייעשה על פי עלייה משמעותית במשקל הגוף, לפעמים כאשר בני המשפחה מדווחים כי הם אינם עדים לאכילה מוגזמת.
לפעמים בני המשפחה יכולים לדווח על היעלמות של כמויות אוכל בצורה פתאומית ו"מוזרה". מכיוון שמטופלים אלה מנסים להסתתר, אבחון הבעיה אינו כה קל, ומלווה בתחילתה בחשדנות אשר הולכת ומתבססת על סמך הוכחות ועדויות. האוכלוסייה אשר נוטה לפתח הפרעה זו היא בעיקרה נשים, פעמים רבות בגילאי ההתבגרות, אשר חוות מצוקה או לחץ קיצוני. עם זאת, בני המשפחה חייבים להיות ערים ומודעים לבעיה, גם אם המטופל אינו נחשב בקבוצת סיכון זו.
טיפול והתמודדות
מכיוון שהאכילה הכפייתית הינה התסמין למחלה עמוקה יותר, אין טעם לטפל בסימפטום זה בלבד. בדרך כלל, טיפולים אשר יתמקדו בפן זה בלבד, וינסו להוציא הבטחות או איסורים חד משמעיים ייטו לכישלון. הטיפול באכילה כפייתית חייב לערב טיפול מקצועי, התנהגותי ורגיש, על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר במקרה הצורך. טיפול זה נוטה להיות ארוך טווח, עד אשר הוא מצליח לגעת בנקודות הכואבות אשר צריכות בירור והבנה של המטופל.
בעוד שאת הטיפול בתופעה זו חייב לעשות מישהו מוסמך, מטעם משרד הבריאות או מסגרות פרטיות, מירב התמיכה אשר המטופל נזקק לה היא לתמיכת בני המשפחה והחברים הקרובים. ההתמודדות עם אכילה כפייתית אינה פשוטה, לא למטופל ולא לבני ביתו ומשפחתו. אולם מטפלים רבים ממליצים כי התמיכה הטובה ביותר למטופלים אלה תהיה הבעת סלחנות, והשתתפות בניסיון לפתירת הבעיה, במקום הטחת האשמות, ביקורת או זלזול.