שיעול הוא מצב רפואי המהווה אתגר לרופאים ובדרך כלל מוגדר כבעיה כאשר הוא נמשך למעלה מחודשיים. אוכלוסיית מבוגרים ואנשים מעשנים הם הנוטים יותר לפנות לקבלת טיפול רפואי בעקבות שיעול.
במצב רגיל, מופרדות דרכי הנשימה העליונות והתחתונות. המחקרים האחרונים מראים כי שיעור גבוה של חולים עם אסתמה ונזלת אלרגית, סובלים מהפרעה בדרך נשימה אחת.
רוב בעיות השיעול מתחילות מהפרעות באף ובפה וגורמים לסיבוכי ריאות המתבטאים בשיעול. הטיפול כרוך לעיתים קרובות בשילוב שיטות, והרופאים העיקריים המטפלים בשיעול הם גסטרואנטרולוג, מומחה לאלרגיה, אימונולוג ונוירולוג.
הגורמים לשיעול
קיימים גורמים רבים לשיעול והם עשויים לכלול בעיות באף, בלוע ובדרכי הנשימה. ניתן לקבוע גורמים ברורים דוגמת עישון, התקררות או דלקת ריאות, אך הגורמים לשיעול כרוני, בקרב אנשים שאינם מעשנים או חולים, הם תסמונת שיעול בדרכי הנשימה העליונה, אסתמה, ומחלת החזר ושטי (GERD). גורם נוסף שראוי לציון הוא ברונכיטיס, שהיא תופעה נפוצה יחסית, וקלה לאבחון וטיפול.
שיטה נוספת לסווג את הגורמים לשיעול היא להבחין בין שיעול הנובע ממחלות בדרכי הנשימה, ושיעול כרוני. שיעול בדרכי הנשימה נגרם באמצעות כיח מוגבר בנשיפה. כל הגורמים לשיעול ניתנים לטיפול מוצלח.
כיצד מאבחנים?
הרופא צריך להבהיר ולזהות את הגורם הבסיסי לשיעול על מנת לטפל בו ביעילות. הנבדק צריך לצייד את הרופא בהיסטוריה רפואית יסודית והרופא מבצע בדיקה גופנית כחלק מההערכה, כולל צילום חזה.
באופן מפתיע, ההיסטוריה הרפואית, במונחים של תיאור המטופל את אופי, עיתוי וקיום השיעול המלווה, או שאינו מלוה, בייצור ליחה, הוכח כמשמעותי לאבחון. היבט העישון או חוסר עישון קריטי אף הוא לביצוע האבחנה.
הרופא לוקח בחשבון את האזור הגיאוגרפי בו מתגורר הנבדק, על מנת לברר אם מחלות פטרייתיות הן הגורמות לתסמינים המערכתיים. בנוסף נבדקת היסטוריה של סרטן או איידס, הניתנת לאבחנה ברורה באמצעות צילום חזה. אם הצילום נמצא תקין, בדיקות נוספות תלויות בממצא הספציפי, והרופא מבצע בדיקת CT בחזה, ברונכוסקופיה, וביופסיה של ליחה על מנת לברר אם קיים נגע ריאתי.
סוגי שיעול
קיימים סוגים שונים של שיעול, אך המשותף לתופעה הם התפרצות פתאומית שנמשכת עד שלושה שבועות. סוגי השיעול הנפוצים כוללים:
שיעול רגיל – סוג זה נמשך בין שלושה שבועות לחודשיים.
שיעול כרוני – סוג זה נמשך שמונה שבועות.
שיעול פרודוקטיבי – סוג שיעול זה מייצר ליחה.
שיעול יבש – סוג שיעול זה אינו כרוך בתופעות לוואי נוספת.
שיעול לילי – סוג שיעול זה מתרחש רק בלילה.
מהן אפשרויות הטיפול לשיעול?
בדרך כלל, שיעול מתנקה מעצמו, אך השיטה הטובה ביותר לטיפול בשיעול הנגרם באמצעות זיהום ויראלי היא לטפל במערכת החיסונית. הטיפול משולב משיטות ביתיות ושיטות רפואיות. אם המטופל מעשן, הפסקת עישון היא קו הטיפול הראשוני.
דבש – מועיל בהרגעת הגרון ומפחית את הגירוי והשיעול.
טיפול תרופתי – חלק מהתרופות הנרשמות לשיעול מסייעות לתסמינים הנלווים, כגון חום או אף סתום. בדרך כלל ניתן לקבל תרופות נגד שיעול, ללא מרשם, בבתי מרקחת.
תרופות מדכאות שיעול – תרופות אלו, כגון דקסטרומתורפן ואנטי היסטמינים, מדכאים את רפלקס השיעול וניתנים בדרך כלל לשיעול יבש בלבד.
תרופה לליחה – תרופת גואיפנזין מסייעת להעלאת הריר וחומרים אחרים מקנה הנשימה, הסימפונות והריאות. היא מדללת את הכיח, משמנת את דרכי הנשימה המגורות, ומנקה את הריאות.