הרדמה היא מושג מסתורי עבור רוב האנשים, גם עבור אלו שכבר עבור תהליך זה.
המונח מגיע מהמושג היווני 'אובדן תחושה', אך זהו אינו האפקט היחידי הנגרם לגוף. זהו בעצם מצב הפיך אשר נגרם באמצעות סמים, ונועד לגרום למצב אחד או יותר של הוויה.
הרדמה מקלה על כאב, גורמת לשכחת התהליך הרפואי המבוצע או מהלכו, הפחתת החרדה ושיתוק השרירים.
למרות שזה נשמע קצת מפחיד, הרדמה היא תהליך בטוח ככל הניתן והיא מבוצעת באמצעות חישוב זהיר של המינונים הנדרשים. בנוסף, לא כל סוגי ההרדמה מבוצעים באופן זהה. קיימים מספר סוגים שונים של הרדמה, ולא כולם גורמים לתרדמת עמוקה. הרדמה מקומית, למשל, משפיעה רק על חלק קטן של העור.
סוג ההרדמה המבוצעת תלוי במספר גורמים, ביניהם סוג ההליך הרפואי הננקט, וההיסטוריה הרפואית ש המטופל. תיתכן אף חפיפה מסוימת בין סוגי ההרדמה השונים ולעיתים קרובות, יש צורך ביותר מתרופת הרדמה אחת על מנת לייצר את ההשפעה הרצויה.
מאמר זה בוחן את סוגי ההרדמה השונים, הבנתם, דרך עבודתם והסיכונים הכרוכים.
הרדמה מקומית
בעת עקירת שיניים, למשל, מקבל המטופל הרגעה פרוצדוראלית. סוג זה של הרדמה משמש להליכים רפואיים קצרים וקטנים יחסית. בנוסף לטיפול שיניים, הליך זה משמש לטיפולים כגון מיקום עצמות שבורות וניתוחים קוסמטיים קלים.
בהרגעה פרוצדוראלית, המטופל נשאר ער לחלוטין ויכול להשיב על שאלות ולבצע הוראות, למרות שרמת המודעות שלו אינה מלאה היות והוא מנומנם ורגוע. חלק מהתרופות המשמשות להרגעה זו עלולות לגרום לתחושת סחרחורת או אופוריה.
להרדמה מקומית קיים הרבה מהמשותף עם הרדמה כללית, היות ושני ההליכים מבוצעים עם אותם סוגי תרופות, אך בהרדמה מקומית הם ניתנים פשוט בכמויות קטנות בהרבה. בדרך כלל חומר ההרדמה הוא קטמין או תחמוצת חנקן, אשר מדכאת את מערכת העצבים המרכזית. לעיתים חומר ההרדמה הוא וליום, המונע מתחושות עצב להגיע אל המוח.
במינונים גבוהים, תרופות אלו גורמות לשינה ושיתוק ומשפיעות על מערכת הלב וכלי הדם, אך במינונים נמוכים יותר, הן מרגיעות את המטופל ומפחיתות את חרדתו. אחד מסוגי התרופות המשמשות בשילוב עם חומר ההרדמה המקומית הוא פנטניל, הניתן להקלה על כאב.
חומרי ההרדמה עשויים להינתן בשאיפה, בבליעה, בזריקה או בשילוב של שלושת השיטות. לדוגמה, תחמוצת חנקן וגזי הרגעה אחרים ניתנים בשאיפה, אך קטמין ווליום ניתנים בהזרקה.
משך חומר ההרדמה המקומית תלוי בתרופות הניתנות. ההרדמה יכולה להימשך עשר דקות עד שעה. ההתאוששות היא מהירה ונטולת תופעות לוואי, אך עדיין על המטופל להיות במעקב צמוד כדי לוודא שאינו מחליק למצב של הרדמה עמוקה יותר.
הרדמה כללית
בהרדמה כללית, המטופל נמצא תחת השפעת חומר ההרדמה, כך שהוא משותק לחלוטין וכלל אינו מודע לסביבתו. הוא "הולך לישון" ואינו מרגיש או זוכר את ההתרחשויות לאחר השפעת התרופות על המערכת הגופנית.
חומר ההרדמה משפיע על עמוד השדרה, ובכך מונע אפשרות תזוזה. הרשתית בגזע המוח מפעילה את קליפת המוח, מה שמסביר את חוסר ההכרה והשינויים בפעילות החשמלית המוחית.
ניתוחים גדולים, מורכבים וארוכים בדרך כלל כרוכים בהרדמה כללית. ניתוחים מסוג זה הם החלפת מפרק ברך או ניתוח מעקפים. לפני ההרדמה הכללית, המטופל נדרש להיות בצום במשך מספר שעות, ועליו ליידע את הרופא לגבי ההיסטוריה הרפואית שלו.
מידע זה חשוב היות ואנשים עם מצבים רפואיים מסוימים עשויים להזדקק לטיפול מיוחד בהרדמה. חולה עם לחץ דם נמוך יזדקק לטיפול תרופתי של אפדרין, למשל. חולים שהם שתיינים כבדים או משתמשים בסמים נוטים אף הם להגיב באופן שונה להרדמה.
בזמן ההרדמה הכללית, המטופל חובש מסכת נשימה או שמורכב לו צינור נשימה, היות והשרירים רגועים מידי מכדי לשמור על דרכי נשימה פתוחות. מספר היבטים שונים נמצאים במעקב רצוף תחת ההרדמה, כגון הדופק, רמת חמצן בדם, קצב לב, לחץ דם, קצב נשימה, רמות נשיפת פחמן דו חמצני, טמפרטורת גוף, וריכוז פעילות ההרדמה והמוח. קיימת אף אזעקה המופעלת אם רמת החמצן יורדת מתחת לנקודה מסוימת.
סיבוכים עלולים להתרחש רק אם המטופל קיבל מנת יתר של חומר הרדמה, אשר עלול לגרום לבעיות בלב, הפסקת נשימה, נזק מוחי או מוות, אם לא ננקטת פעולת חירום מהירה.