תסחיף ריאתי

תסחיף ריאתי הינו מצב בו קריש דם שנוצר בגוף נסחף בזרם הדם ומגיע לריאות. המקום הנפוץ ממנו מגיע הקריש הנו ממערכת הוורידים העמוקה של הרגליים. בריאות נתקע הקריש שנסחף וגורם לחסימת זרימת הדם לאזור החסום בריאה.

זרימת הדם לריאות חשובה ביותר לחיים שכן בריאות הדם קולט חמצן ופולט פחמן דו חמצני. ללא תהליך זה לא יהיה מספיק חמצן בדם כדי לספק את רקמות הגוף בחמצן החיוני לחיים.

תסחיף ריאתי יכול להיות בגדלים שונים. תסחיפים קטנים יחסמו רק חלק קטן בריאות ובשאר הריאה זרימת הדם תמשיך כרגיל. בתסחיף גדול תיתכן חסימה משמעותית לזרימת הדם מה שעלול לפגוע בצורה קשה ביכולת הגוף לחמצן את הדם, דבר שיכול להביא למוות ללא טיפול מהיר.

גורמי סיכון

גורמי הסיכון לתסחיף ריאתי כוללים את גורמי הסיכון לאירוע קרישה. הגורמים כוללים חוסר תנועה, ניתוח בשלושת החודשים האחרונים, שבץ, שיתוק, נוכחות עירויים בכלי דם מרכזיים בשלושת החודשים האחרונים, גידול, מחלת לב כרונית ורקע של אירוע קרישה בעבר.

בנשים נמצאו עוד מספר גורמי סיכון. אלה כוללים השמנה, עישון כבד ויתר לחץ דם. כמו כן ידוע שיש סיכון מסוים בנטילת גלולות משולבות למניעת היריון לאירוע קרישה. סיכון זה עולה עוד יותר מעל גיל 35 ובנשים מעשנות. עקב כך חל איסור על שימוש בגלולות משולבות למניעת היריון בנשים מעשנות מעל לגיל 35.

בנוסף רצוי לטפל בשאר גורמי הסיכון הקיימים בנשים. קיימות כיום סדנאות רבות למניעת עישון ורצוי לנסות ולהשתתף בהן כדי להפסיק לעשן. בכדי לטפל בעודף משקל וביתר לחץ דם רצוי תחילה לנסות ולשנות אורחות חיים ולהוסיף פעילות גופנית לשגרה היומית וכן להיוועץ בדיאטנית בנוגע לאכול. במקרים ששינוי אורחות חיים לא מצליח ניתן לטפל תרופתית על ידי תרופות להורדת לחץ הדם ואפילו על ידי ניתוח בריאטרי לירידה במשקל.

גורם סיכון נוסף בנשים הוא היריון. במהלך ההיריון קרישיות הדם עולה וכן ויש נטייה לחוסר תנועה מצד האם. באישה בהיריון המתלוננת על קוצר נשימה יש לקחת בחשבון שייתכן והיא סובלת מתסחיף ריאתי.

בחולים שכבר סבלו בעבר מאירוע קרישה יש ליטול תרופות לדילול הדם בהתאם להנחיות רופא. במצבים של חוסר תנועה כמו לאחר ניתוח או בזמן טיסה יש לשאוף לחזור לפעילות רגילה בהקדם האפשרי בכדי למנוע אירוע קרישה שיכול להוביל לתסחיף ריאתי.

תסמינים לתסחיף ריאתי

התסמינים של תסחיף ריאתי אינם מיוחדים לתסחיף בלבד ויכולים להופיע גם במחלות אחרות. התסמינים כוללים בין השאר קוצר נשימה, כאבים בחזה, שיעול, כאבים בשוק, נשימה מהירה, דופק מהיר.

כיצד מאבחנים?

חולים שמתלוננים על תסמינים שיכולים להעיד על תסחיף מחולקים לשתי קבוצות בהתאם להסתברות לכך שאכן הם סובלים מתסחיף ריאתי. חולים צעירים ללא גורמי סיכון מיוחדים כמו אישה בשנות ה30 שלא מעשנת תחשב בקבוצה של סיכוי נמוך. חולים מבוגרים בעלי מחלות רקע המסכנות אותם לאירוע קרישה יהיו בקבוצה בעלי סיכוי גבוה.

חולים בעלי סיכון נמוך עוברים תחילה בדיקת דם לתוצרי פירוק של קרישים הנקרא D-dimer. אם חומר זה לא גבוה בדם, הסיכוי לתסחיף ריאתי קטן מאוד ואבחנה זו נשללת. אם חומר זה גבוה יש לבצע הדמיה כפי שעושים בחולים הנמצאים בקבוצת הסיכוי הגבוה.

ההדמיות שמשמות לאבחנה הן CT עם חומר ניגוד או שימוש ברדיולוגיה גרעינית. שתי הבדיקות יכולות לאבחן האם אכן קיימת הפרעה לזרימת הדם לריאות.

בשתי הבדיקות הללו קיימת קרינה ורצוי שלא לבצע אותן במהלך ההיריון אם אפשר להימנע מהן. בדיקה גרעינית מכילה יותר קרינה מאשר CT בעוד שבדיקת CT מכילה יותר קרינה לשד. מצד שני בדיקת CT יכולה לעזור באבחנה של בעיות אחרות בריאה. על הצוות הרפואי המטפל להחליט ביחד עם המטופלת שבהיריון איזה בדיקה לבצע.

טיפול בתסחיף ריאה

הטיפול להמסת קריש או הוצאתו בניתוח הינו טיפול עם סיכון גבוה לדמם בעקבות דילול הדם. עקב כך, טיפול שכזה ניתן אך ורק לחולים עם תסחיף ריאתי משמעותי שמהווה סכנה ישירה לחייהם.

בחולים אחרים לא ניתן טיפול להמסת הקריש אלא טיפול לדילול הדם בלבד. טיפול זה מונע גדילה של הקריש הקיים ונותן לגוף לפרק את הקריש בעצמו. גם לטיפול זה יש סיכון לדימום אך נמוך יותר מאשר בתרופות להמסת קרישים. משך הטיפול משתנה בהתאם לגורם לתסחיף.

פרוגנוזה

הסיכוי לתמותה מתסחיף ריאתי הוא כ25%. הסיכוי משתנה כמובן בהתאם לגודל הקריש ובהתאם לבריאותו הכללית של החולה.