קרוהן היא מחלה אוטואימונית (מצב בו המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את הגוף עצמו) 
אשר מתבטאת לרוב בפגיעה במערכת העיכול ומערכות נוספות בגוף. המחלה מתאפיינת בדלקת לעומק כל שכבת המעי ובכך שהיא תוקפת מקטעים שונים ולא רציפים בו זמנית.
סיבוכי המחלה כוללים: הצטלקויות במעיים, חסימות מעיים, חורים בדופן המעי וחיבורים לא נורמליים בין המעיים לאיברים שונים (שלפוחית, נרתיק ועוד).
גורמים וגורמי סיכון
למרות מחקרים נרחבים בנושא, הגורם למחלה לא נמצא. יחד עם זאת – המחקרים הניבו מספר גורמי סיכון:
- גיל – שיא הופעת המחלה בגילאים 15-40.
- גזע – שכיחות גבוהה של המחלה בקרב יהודים אשכנזים.
- היסטוריה משפחתית.
- עישון.
- דיאטה מערבית (מזון מעובד, מטוגן וסוכרים).
- השמנה – חולי קרוהן שמנים חולים במחלה קשה יותר.
- זיהום מעיים – נמצא קשר בין אירוע חריף של מחלת מעיים זיהומית לקרוהן.
- שימוש בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAID).
תסמינים
התסמינים השכיחים ביותר הם תסמיני מערכת העיכול ותסמינים כלליים:
- כאב בטן
- שלשול
- עייפות
- אובדן משקל
תסמינים נוספים מחוץ למערכת העיכול:
- פצעים בחלל הפה
- מחלות עור (פריחות כואבות בעיקר)
- דלקות עיניים
- מחלות סביב פי הטבעת (אבצסים ופיסטולות)
- דלקות פרקים
- מחלות כבד
האבחון הסופי מתבצע באמצעות לקיחת דגימה מהמעיים במהלך בדיקה פולשנית ואבחנה היסטולוגית המאפיינת את המחלה (הימצאות גרנולומות ברקמה המודלקת).
טיפול
הטיפול מורכב מטיפול תרופתי, שינויי תזונה ולעיתים התערבויות ניתוחיות:
תרופות
- ASA-5 – משפחה של תרופות אנטי-דלקתיות לטיפול בהפרעות במערכת העיכול. התרופה הידועה ביותר מבין המשפחה הינה – MESALAMINE.
- אנטיביוטיקות – האנטיביוטיקות נרשמות לטיפול במידה והתרופות האנטי דלקתיות לא הועילו לטיפול בהחרפה. האנטיביוטיקה מורידות את העומס החיידקי במעיים והדבר עוזר להפחתת הדלקת.
- סטרואידים – הסטרואידים משמשים להפחתת דלקת ונמצאו יעילים ביותר. החיסרון הרב בשימוש נרחב בסטרואידים הוא בתופעות הלוואי הנלוות לשימוש.
- מווסתי מערכת החיסון (IMMUNOMODULATORS) – שם כולל למשפחות שונות של תרופות אשר מווסתות את פעילות מערכת החיסון לצורך הפחתת המצב הדלקתי. התרופות הידועות הן: 6-mercaptopurin ,azathioprine ו- methotrexate.
- תרופות המשנות את התגובה הביולוגית – אלו תרופות שמטרתן למנוע דלקת. תרופות אלו לרוב לא ניתנות כטיפול יחיד אלא כטיפול נוסף. מדובר בתרופות יקרות ביותר ולחלקן תופעות לוואי מסוכנות וככאלו – השימוש בהן מוגבל לחולים עם מחלה קשה. עיקר התרופות ממשפחה זו הינם נוגדנים מהונדסים גנטית אשר פועלים במערכת החיסון של הגוף ומונעים היווצרות דלקת. התרופות המוכרות: infliximab, adalimumab ו- certolizumab.
טיפול ניתוחי
הטיפול התרופתי נועד לשלוט בתסמינים, להפחית דלקת ולמנוע את הצורך בטיפול ניתוחי. הטיפול הניתוחי מסיר חלקי מעי נגועים, וככזה מסלק את המחלה, אך רק זמנית – עד אשר חלק נוסף של המעיים ילקה בדלקת.
מחקרים מראים שעד כ – 80% מהחולים יזדקקו לניתוח כלשהו במהלך חייהם. בראיה כללית – הניתוח לא מרפא, אלא רק דוחה את המשך המחלה (90% מהחולים יהיו ללא דלקת במשך כשנה אחר הניתוח). חלק קטן מהחולים (20%) לא יראו סימני מחלה אפילו לאורך 15 שנה לאחר הניתוח.
סוגי הניתוח הנפוצים:
- הסרת חלקי מעי – חיתוך המעיים הנגועים וחיבור הקצוות החופשיים. בניתוח כזה – ניתן להמשיך עם פעולות מעיים רגילות. בחלק מהמקרים לא ניתן יהיה לחבר מידית את שני הקצוות של המעיים והמעיים ייאלצו לעבור חיבור לדופן הבטן (יצירת סטומה) ותוכן המעי ינוקז לדופן הבטן. חשוב לציין כי הסטומות הינן זמניות בלבד.
- פתיחת חסימות – עקב הדלקת הנרחבת, המעיים עוברים הצטלקות וחלל המעי קטן. במידה והחלל נחסם ויש חסימת מעי, יבוצע ניתוח לפתיחת ההיצרות.
- פיסטולוטומיות – ניתוחים להסרת חיבורים לא נורמליים בין המעי לשלפוחית השתן, בין מעיים למעיים (סיבוכים קשורים של המחלה).