אתה נמצא באמצע שיחה קולחת עם בן משפחה, חבר או עמית לעבודה. אתה יודע מה אתה מתכוון להגיד, אך לפתע ללא כל אזהרה מוקדמת אתה מוצא את עצמך נתקע. התופעה המתוארת לעיל נקראת קושי בשליפת מילים, או קושי ב"שיום" (מהצירוף "לתת שם").
החשש הראשוני של כל מי שחווה את התופעה או שומע עליה הוא שמדובר בסימפטום של שכחה.
האינסטינקט המיידי הוא לקשר את המילה שכחה למילה אלצהיימר, מה שנובע ברוב המקרים מפחד (שהוא בהחלט מובן), אך פחד זה הוא לא בהכרח מוצדק.
קושי בשליפת מילים – בעיה של הגיל המבוגר?
ככל שאנו נעשים מבוגרים יותר, אנחנו יכולים לראות ירידה בתפקודים שונים של גופנו. הדיווחים על קושי בשליפת מילים עולים משמעותית כאשר אנחנו חוצים את גיל 70, והם באים לידי ביטוי בקושי "לשלוף" מהזיכרון מילה מסוימת למרות שאנחנו יודעים מה ברצוננו לומר.
בעיה זו, במבוגרים ובעיקר קשישים, יכולה להיות מיוחסת לתופעה שמכונה בעגה המקצועית "ירידה פיזיולוגית בתפקוד" והיא תקינה וקשורה לתהליכי ההזדקנות. כמו כל תפקוד אחר, ניתן לראות גם ירידה בתפקודי שפה שמחמירה עם הגיל. יחד עם זאת, חשוב לזכור שייתכן והסיבה היא בבעיה ספציפית במנגנוני ותפקודי השפה במוח, ויכולה לנבוע ממחלה או בעיה מוטורית בשרירים של הפה והלשון שיש לתת לה התייחסות.
יחד עם זאת, ישנה קבוצה נוספת שבה ניתן לראות את הבעיה בשכיחות לא קטנה והיא קבוצת ילדי הגן ובית הספר, ומי שעולה על הבעיה היא לרוב הגננת או המורה. בגילאים אלה הקושי יתבטא גם בשליפת מילים, אך ייתכן וכאשר הילד נזכר במילה שרצה להגיד, הוא יבטא אותה בצורה מבולבלת- לדוגמא יאמר "גבדים" במקום "בגדים".
בילדים נוטים לייחס את הבעיה לסיבות שונות מאשר במבוגרים: זיכרון מילולי חלש שלא הספיק להתפתח מפאת גילו הצעיר של הילד או מפאת חוסר בגירויים מילוליים בסביבתו. סיבה נוספת יכולה להיות בעיה מוטורית בשרירי הדיבור. החשש העיקרי של הורים לילדים עם קושי בשליפת מילים הוא שמדובר בסימפטום של עיכוב התפתחותי וזוהי אכן סיבה אפשרית.
קבוצה שלישית, ולצערנו כזו שהולכת וגדלה עם השנים, היא קבוצת בני הנוער. בקבוצה זו הסיבה העיקרית לקושי היא שפה דלה ואוצר מילים לא מפותח. יותר ויותר בני נוער משתמשים במילים "כמו", "כאילו", "כזה" וכו', כאשר הם לא מצליחים למצוא מילה להכניס במשפט אותו אמרו זה עתה.
טיפול והתמודדות
הקושי בשליפת מילים יכול לגרום לסובלים ממנו להימנע מדיבר בפומבי, לבושה ולירידה בביטחון העצמי. על מנת לטפל, חשוב מאוד להגיע תחילה לאבחנה נכונה של הסיבה לבעיה, ולכן בכל מקרה ובכל גיל בו רואים שמדובר בתופעה חוזרת מומלץ ורצוי לפנות לרופא המשפחה כדי שיפנה אתכם לבדיקות מתאימות ולהמשך טיפול. במידה ולא נמצאה מחלה או בעיה פיזיולוגית שגרמו לבעיה, ישנן מספר דרכי התמודדות.
האבחנה במבוגרים כוללת מבחני זיכרון שונים, לדוגמא לשלוף מהזיכרון כמה שיותר מילים הקשורות לנושא מסוים בפרק זמן נתון. במידה והסיבה לבעיה היא מחלה, החולה יופנה לטיפול של נוירולוג. במידה ומדובר בתופעה של הזדקנות תקינה, יהיה המשך מעקב אצל רופא גריאטרי ומתן תרגילים ואסטרטגיות לשיפור הזיכרון.
ילדים יקבלו לרוב הפניה לקלינאי תקשורת, שיאבחן מהי הסיבה לקושי של הילד ויציע טיפול בהתאם. הטיפול יכול להיות ריפוי בעיסוק, מתן הנחיות להורים ליצירת סביבה יותר מגרה מבחינה מילולית וכן תרגילים שונים לשרירי הדיבור. ובני הנוער? ישכילו לעשות אם יקדישו יותר זמן לקריאת ספרים.