מחלות ראומטולוגיות הן מחלות המערבות פגיעה הקשורה למערכת החיסון בגוף. מחלות רבות כאלו הן מחלות בעלות אופי אוטואימוני, הנוגע לפגיעה עצמית של מערכת החיסון בחולה.
קיימים סוגים רבים ושונים של מחלות ראומטולוגיות, ומחלות אלו מהוות חטיבה כשלעצמה עם תחום מיוחד ברפואה.
מחלות ראומטולוגיות בקרב נשים
מזה זמן רב ידוע שמחלות ראומטולוגיות ומחלות אוטואימוניות נפוצות יותר בקרב נשים. הסיבה להבדל זה לא ברורה לגמרי, אך נראה שנשים פגיעות יותר להפרעה בשיווי המשקל של פעילות מערכת החיסון. מחלת הזאבת (לופוס), לדוגמא, שכיחה בנשים פי 9 בקירוב, בהשוואה לגברים.
מחלות ראומטולוגיות אופייניות ותסמינים אופייניים
קיימות מספר רב של מחלות ראומטולוגיות, נסקור כאן בקצרה את הנפוצות שבהן:
זאבת (לופוס) – מחלה זו מתאפיינת בהמצאות נוגדנים עצמיים, ופגיעה באיברים רבים בגוף. המחלה יכולה לגרום לנזק כלייתי, פגיעה עורית, אנמיה ועוד. מחלה זו שכיחה במיוחד בנשים בגילאי הפוריות.
דלקת פרקים ראומטית – דלקת פרקים ראומטית (שגרונית) מתבטאת בקשיחות של המפרקים בשעות הבוקר, ועלולה לגרום לפגיעה ביכולת התזוזה של הפרקים בפגועים. המפרקים השכיחים שנפגעים במחלה הם פרקי אצבעות כף היד (מלבד הפרק האחרון באצבעות) ושורשי כף היד.
סקלרודרמה – מחלה זו מתאפיינת בהתקשחות של העור ואיברים פנימיים בגוף. אין כיום טיפול יעיל למחלה זו, והיא יכולה לערב את הוושט, העור והאצבעות, הריאות ועוד.
וסקוליטיס – וסקוליטיס הוא שם כללי לקבוצת מחלות היוצרות דלקת סביב כלי דם ופוגעות בהם. פגיעה בכלי הדם יכולה להזיק לאיברים המקבלים מהם אספקה של חמצן. בין הסוגים השונים של וסקוליטיס ניתן למנות את מחלת וגנר (הפוגעת בריאות ובכליה), מחלת קוואסקי ומחלת הנוך שונליין (המופיעות בעיקר בילדים), פוליארתיריטיס נודוזה, ועוד.
מחלת שיוגרן – מחלת שיוגרן תוקפת נשים בשכיחות גבוהה ופוגעת בייצור הדמעות והרוק בגוף. החולות שלוקות במחלה זו סובלות מיובש בעיניים ובפה.
מחלה ראומטית נוספת הינה: פולימיאלגיה
טיפול כללי במחלות ראומטולוגיות
הטיפול ברוב המחלות הראומטולוגיות מחולק לשניים – טיפול בהתלקחות חריפה של המחלה, וטיפול משמר ארוך טווח שנועד למנוע סיבוכים והתלקחויות נוספות.
הטיפול בהתלקחויות חריפות כולל בדרך כלל סטרואידים. סטרואידים הם בעלי פעילות חזקה המדכאת את מערכת החיסון ולכן מונעת את הנזק הנגרם מהמחלה האוטואימונית. עם זאת, לטיפול בסטרואידים תופעות לוואי רבות וקשות (זיהומים חוזרים בעקבות דיכוי המערכת החיסונית, ירידה בצפיפות העצם, סוכרת, ועוד), ולכן נמנעים ככל הניתן מלהשתמש בהם שימוש ממושך.
הטיפול לטווח הארוך כולל שורה של תרופות המדכאות את מערכת החיסון. תרופות אלו יכולות לגרום לתופעות לוואי שונות, ולפגוע במערכות אחרות בגוף: פגיעה בייצור מרכיבי הדם, פגיעה בפוריות, פגיעה בתפקוד הכבד ועוד. לכן, המעקב אחר המטופלים חשוב במיוחד כדי למנוע נזק עתידי.
סיכונים וסיבוכים
מכיוון שמחלות ראומטולוגיות הן מחלות כלל מערכתיות, המערבות איברים שונים בגוף, קיים סיכון משמעותי לפגיעה באיברים שונים, בייחוד בהיעדר טיפול מתאים.
הכליות נוטות להיפגע באחוזים גבוהים במחלת הזאבת, המייצגת האופיינית של המחלות הראומטולוגיות. בנוסף, נזק כרוני למפרקים עם פגיעה בתפקוד מופיע בדלקת פרקים ראומטית. לאורך זמן, המצב הדלקתי בגוף גם מגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם. התלקחויות של מחלות ראומטיות אחרות, כמו וסקוליטיס, עלול לגרום גם לפגיעה מוחית ואף לסכן חיים.
מחלות ראומטולגיות הן מחלות כרוניות, שאינן ניתנות לריפוי. הטיפול התרופתי נועד להקל ולשפר את מהלך המחלה, אך ברוב הגדול של המקרים לא ניתן לרפא את החולה לגמרי.
ההתמודדות עם מחלה כרונית, הדורשת טיפול תרופתי ממשוך ורציף, איננה פשוטה מבחינה פסיכולוגית לחולה ולמשפחתה. מחלות אלו דורשות כוחות נפשיים ותמיכה כדי להמשיך לנהל אורח חיים נורמלי ככל האפשר.