גלקטוראה או זיבת חלב היא הפרשת חלב מהשדיים, כאשר ההתייחסות בדרך כלל להפרשת חלב אשר מתרחש לא עקב הנקה. ההפרשה מערבת את הורמון הפרולקטין (PRL) והאוקסיטוצין. אולם גם הורמונים אחרים מעורבים במילוי השד לפני הנקה: אסטרוגן, פרוגסטרון, אינסולין, הורמוני בלוטת התריס וסטרואידים. ישנה עלייה ברמות הפיזיולוגית של הפרולקטין בתגובה להריון, גירוי השד, מתח, שינה, התייבשות, יחסי מין, התקפים, פעילות גופנית וצריכת מזון מסוימת.
גלוקטוראה אינה מחלה אלא סימפטום, אשר יכול לבטא מצב שזקוק לטיפול רפואי נוסף או שהוא עשוי להיות משויך למחלה בסיסית אחרת. במחצית מהמקרים, לא ניתן למצוא סיבה רצינית ואין צורך בטיפול ספציפי. מחלות ממאירות ייבדקו וייחשדו רק כאשר האישה נמצאה עם גורמי סיכון נוספים לסרטן שד, או כאשר ההפרשה הינה דמית או צהובה.
מהם הגורמים?
הגורמים הפיסיולוגיים אשר עלולים לגרום לגלקטוראה הם: הריון או התקופה שלאחר ההנקה (נשים יכולות להפריש חלב מהשליש השני, וייתכן שתמשכנה לייצר חלב כשנתיים לאחר הפסקת ההנקה); תנודות ברמות ההורמונים: גיל ההתבגרות וגיל המעבר.
עלולים להיות גם גורמים אחרים שיובילו להפרשה מוגברת של פרולקטין כמו: מחלת אדיסון, אקרומגליה, מחלת קושינג, גידולים גרורתיים, זיהומים כמו שחפת, תרופות המעלות את רמות ההורמון, הפרעות מערכתיות כמו מחלת כליות כרונית, כשל בכבד, תת פעילות בלוטת התריס, התקפים אפילפטיים ועוד.
תסמינים לגלקטוראה
גלקטרואה אינה נמדדת או מוגדרת באופן כמותי, מכיוון שכל שחרור חלב שאינו מתאים למצב, מתמשך, הינו מצב אשר מדאיג את המטופל. לנשים עם גלקטרואה עלולים להופיע גם סימפטומים וסימנים של מחסור באסטרוגן, היעדר וסת, ביוץ נדיר ותפקוד לקוי של הגופיף הצהוב. גברים עלולים לחוות אובדן עניין מיני ואימפוטנציה. כאבי ראש והפרעות בראייה גם נקשרו עם מקרים מסוימים של גלוקטוראה.
איך מאבחנים גלקטוראה?
יש לגשת לאבחון בכל מקרה שההפרשה החלבית מתמשכת מאחד או משני השדיים. במקרה וההפרשה נראית דמית או צהובה ומלווה בגוש, קיימת דרישה לטיפול רפואי מידי, בחשד לסרטן השד. אולם גם בהפרשות חמורות פחות, ישנה חשיבות לאבחון מהיר מכיוון שגלוקטוראה נחשבת בדרך כלל לסימפטום שעלול להצביע על בעיה רצינית יותר.
האבחון יכלול איסוף נתונים רפואיים וראיון על ההיסטוריה הרפואית, לרבות הריונות, ניתוחים, וצריכה של סמים ותרופות. כמו כן, תיעשה בדיקה גופנית, בדיקת שד, לקיחת דגימות דם ושתן בכדי לקבוע את רמות ההורמונים השונים בגוף, כולל פרולקטין ותרכובות הקשורות לתפקוד בלוטת התריס. בדיקות כמו ממוגרפיה (צילום רנטגן של החזה) או סריקת אולטראסאונד (באמצעות גלי קול בתדר גבוה) עשויות לשמש לקביעת נוכחות גידולים או ציסטות בשדיים.
דרכי טיפול
הטיפול בדרך כלל ייעשה באופן מכוון לטיפול בבעיה היסודית ולאו דווקא בהפרשה עצמה, כך אם ההפרשה נובעת מהפרעה ובעיות בבלוטת התריס, יהיה צורך לטפל בבעיה המקורית, ואם ההפרשה נגרמה מציסטה, יהיה צורך בהסרתה.
רק לעיתים נדירות, גלוקטוראה נגרמת מגידול בבלוטת יותרת המוח. אם זה המקרה, ייתכן ויהיה צורך בניתוח, קרינה, או טיפולים תרופתיים. לפעמים, כאשר הסיבה אינה ידועה, אפשר לטפל בהצלחה בברומוקריפטין, תרופה אשר עוצרת את ייצור הפרולקטין.
פרוגנוזה ומניעה
ברגע שמקור וסיבת ההפרשה מאובחנת ומטופלת, סביר להניח כי היא תיפסק. עם זאת, פעמים רבות הטיפול הינו ארוך טווח ולא יכול להבטיח את אי חזרת התופעה. על כן, ניטור תכוף של מצב ההורמון וגודל הגידול אם ישנו, עשוי להיות מומלץ. אין דרך למנוע הפרשה זו, אולם אם המצב נגרם על ידי שימוש בתרופה מסוימת, על החולה להיות מסוגל לעבור לתרופה אחרת חסרת תופעות לוואי.