תסמונת שיהאן היא תסמונת המתרחשת בקרב נשים בעקבות אובדן דם מסיבי ומסוכן או בעקבות ירידה מסוכנת בלחץ הדם במהלך הלידה או אחריה.
הפגיעה באספקת התקינה למוח יכולה לגרום למגוון רחב ביותר של נזקים, אך בתסמונת שיהאן הנזק מתרחש רק בבלוטת יותרת המוח. התסמונת נדירה מאוד במדינות העולם המערבי, אך שכיחה יחסית בנשים החיות במדינות העולם השלישי.
מה הם הגורמים לתסמונת שיהאן?
באופן עקרוני, ישנו מגוון רחב של גורמים שיכולים לגרום לפגיעה בפעילות התקינה של בלוטת יותרת המוח, אך תסמונת שיהאן נגרמת אך ורק כתוצאה מלחץ דם נמוך מאוד או כתוצאה מאובדן מסיבי של דם במהלך הלידה או אחרי הלידה.
הגורמים לתסמינים המגוונים של תסמונת שיהאן כפי שנפרט בהמשך הם הרמות הנמוכות של הורמוני בלוטת יותרת המוח. כל מצב שמגדיל את הסיכוי ללחץ דם נמוך מאוד ולאובדן דם במהלך הלידה ואחריה, מגדיל בהתאם גם את הסיכוי לסבול מהתסמונת.
מה הם התסמינים של תסמונת שיהאן?
התסמינים של תסמונת שיהאן בדרך כלל מתפתחים באופן הדרגתי ויכולים להופיע חודשים ואף שנים לאחר הלידה. עם זאת, במקרים מסוימים, במיוחד בקרב נשים מניקות, אין זה מן הנמנע שהתסמינים יופיעו ימים ספורים לאחר הלידה.
ההורמונים שמפרישה בלוטת יותרת המוח משפיעים על הפעילות של מערכות גופניות רבות, כשבין היתר ההורמונים שמפרישה הבלוטה משפיעים על בלוטת התריס, על בלוטת האדרנל, על ייצור החלב, המחזור החודשי ועוד. לאור זאת, מדובר על מגוון רחב ביותר של תסמינים להלן:
- חוסר עניין בקיום יחסי מין והנאה מינית.
- הפרעות בקצב הלב.
- עייפות מוגברת.
- לחץ דם נמוך.
- אי סבילות לקור.
- עלייה במשקל.
- תפקוד מנטאלי איטי מהרגיל.
- אובדן שיער ערווה ואובדן השיער בבתי השחי.
- הפסקת המחזור החודשי או אי סדירות של המחזור החודשי (אמנוריאה או אוליגומנוריאה).
- קשיים בהנקה או חוסר יכולת מוחלטת להניק.
- גלי חום.
- היפוגליקמיה.
התסמינים משתנים בהתאם למידת הנזק שנגרם לבלוטת יותרת המוח ובמקרים רבים הנשים הלוקות בתסמונת שיהאן יכולות לחיות שנים רבות מבלי להיות מודעות לכך שבלוטת יותרת המוח שלהן לא מתפקדת כראוי.
כיצד מאבחנים תסמונת שיהאן?
האבחון של תסמונת שיהאן יכול להיות מאוד מאתגר וזאת כיוון שהתסמינים שמרכיבים את התסמונת יכולים להעיד על קיום של מצבים רפואיים שונים ועל מחלות אחרות. אבחון מקצועי ויסודי בדרך כלל יכלול את הבדיקות הבאות:
- אנמנזה רפואית מלאה – תשאול מפורט של הנבדקת בנוגע להיסטוריה הרפואית שלה, ללידות שעברה ולקשיי הנקה יכול לכוון את הרופא לכיוון האבחנה של תסמונת שיהאן.
- בדיקות דם – באמצעות בדיקות דם ניתן להבחין ברמות הנמוכות של ההורמונים שמפרישה הבלוטה.
- בדיקות לגירוי הבלוטה – במקרים מסוימים ניתן לבצע בדיקה שבה מזריקים הורמונים מיוחדים שמטרתם לעודד את בלוטת יותרת המוח להפריש את ההורמונים שלה ולאחר מכן בודקים את התגובתיות של הבלוטה.
- בדיקות הדמיה – באמצעות בדיקות הדמיה רפואיות כמו למשל בדיקת MRI או בדיקת CT ניתן לראות את גודלה של הבלוטה ולאבחן האם היא שלמה או שמא התכווצה בעקבות התסמונת. כמו כן, בדיקות ההדמיה מאפשרות פעמים רבות למצוא את הגורם לתסמינים גם אם אינו תסמונת שיהאן.
כיצד מטפלים בתסמונת שיהאן?
הטיפול בתסמונת שיהאן ניתן באופן כרוני למשך כול החיים וכולל מתן תרופות שמטרתן להחליף את הורמוני בלוטת יותרת המוח. הטיפול מותאם לכול מטופלת ומטופלת באופן אישי בהתאם לתסמינים מהם היא סובלת ובהתאם לרמות ההורמונים השונים בדמה. בין היתר מדובר על קורטיקוסטרואידים, אסטרוגן, פרוגסטרון, הורמון גדילה ועוד.