פנילקטונוריה

מחלת פנילקטוונוריה (Phenylketonuria) היא מחלה גנטית תורשתית, שבה הפרעה במטבוליזם של חומצה אמינית מביא להצטברותה בתאי הגוף, עם נזק מוחי.

הבסיס הביוכימי למחלה

גופנו זקוק למספר חומצות אמינו כדי להתקיים. חומצות אמינו מרכיבות, על ידי יצירת שרשראות ארוכות ומסועפות, את כל החלבונים בגוף. החלבונים הם החומרים הפעילים בגוף, שאחראים לכל התפקוד הבסיסי בתאים.

במחלת פנילקטונוריה נפגע האנזים phenylalanine hydroxylase. אנזים זה גורם לשינוי ביוכימי בחומצה האמינית פנילאלאנין, שוהפך אותה לחומצה האמינית טירוזין. שינוי ביוכימי זה חשוב כדי להתמודד עם עודפים של החומצה האמינית שאינם נצרכים. התהליך הכימי נעשה באמצעות האנזים ובעזרת קו-פקטור נוסף המשתתף בתהליך –BH4.

במחלת פנילקטונוריה מצטברת החומצה האמינית פנילאלאנין, והופכת בסופו של דבר לפנילקטון.  חומר זה מופרש בשתן, ומכאן שמה של המחלה – פנילקטונוריה (סיומת –וריה משמעה הפרשה בשתן).

הבסיס הגנטי למחלה

במחלת פנילקטונוריה נפגע הגן שמקודד לאנזים האחראי על הפיכת החומצה האמינית פנילאלאנין לחומצה האמינית טירוזין. גן זה ממוקם בכרומוזום 12. קיימות מוטציות שונות שיכולות להביא להופעת המחלה.

המחלה עצמה מורשת באופן אוטוזומלי רצסיבי. כלומר, יש צורך בשני עותקים פגומים של הגן כדי לחלות במחלה. אלו שאצלם פגוע עותק אחד בלבד הם נשאים, ובמידה ושני נשאים מעבירים את העותקים הפגומים לילדם, הילד יחלה בפנילקטונוריה.

אצל אחוז קטן מהחולים הפגם הגנטי לא נמצא באנזים, אלא בגן המקודד ליצירת של הקו-פקטור החושב בתהליך האנזימטי. היעדרו של קו-פקטור זה מונע גם כן את הפעילות הכימית התקינה של החלבון. מחלה זו נקראת גם "פנילקטונוריה המגיבה ל – BH4" – בניגוד לפנילקטונוריה קלאסית.

סימנים וסימפטומים

הסימפטומים של המחלה באים לידי ביטוי רק במידה והחולה לא מטופל באמצעות דיאטה מתאימה. במקרה כזה מופיעה אצל החולה פיגור שכלי. בגילאים הצעירים יכולים להופיע אצל הילדים פרכוסים, לבקנות (הצבען בגוף מסונתז מטירוזין, החומצה האמינית שאליה הופכת פנילאלאנין במצב תקין), וריח חריף ואופייני של השתן והזיעה, כתוצאה מתוצרי פירוק בלתי תקינים. הפגיעה השכלית יכולה להתבטא בקשת רחבה של סימפטומים, בדרגות חומרה שונות.

אבחנה של פנילקטונוריה

כיום, בדיקה לפנילקטונוריה נעשית בבית החולים לכל התינוקות הנולדים, בבדיקת דם יומיים לאחר הלידה. בדיקה זו אמורה לזהות מבעוד מועד את הילדים החולים ולהעניק להם טיפול מתאים. ניתן לזהות את המחלה גם באבחון גנטי טרום לידתי, במידה וידועה המוטציה המשפחתית.

בדיקות סקר לפנילקטונווריה כוללות בדיקה של רמות הפנילאלאנין בדם, ובדיקת גוטריה (Guthrie), שהוחלפה היום במרבית המקומות בבדיקת ספקטרומריה (Mass apectrometry).

טיפול במחלת פנילקטונוריה

מחלת פנילקטונוריה מיוחדת בכך שניתן לטפל בה ולמנוע כמעט לחלוטין את הסימפטומים שלה, במידה והיא מאובחנת בזמן – לפני הלידה או מיד לאחריה. טיפול נכון במחלה מונע הצטברות של פנילאלאנין במוח וברקמות.

הטיפול העיקרי הוא דיאטתי – הימנעות ממוצרי מזון המכילים את החומצה האמינית שאינה ניתנת לפירוק. מכיוון שחומצה אמינית זו היא חיונית לגוף (הוא זקוק לה מהמזון ולא יכול לסנתזה באופן עצמאי), יש לצרוך כמויות קטנות שלה בכל מקרה.

כאשר מקפידים על דיאטה נכונה ומתאימה למחלה, החולים לא סובלים מפגיעה מוחית. אצל החולים הסובלים מחסור בקופקטור BH4, ולא מפגיעה באנזים עצמו, ניתן לטפל על ידי הוספת הקופקטור באופן חיצוני.

פנילקטונוריה בהריון

ישנה חשיבות רבה לשמירה על דיאטה קשיחה ללא כמויות עודפות של פנילאלאנין בנשים בהריון הסובלות מפנילקטונוריה. ילדים לאמהות אלו עלולים לפתח סיבוכים ומומים עובריים רבים כתוצאה מהפגיעה בפירוק פנילאלאנין – הפרעה בגדילה רחמית, מומי לב ופגיעות קוגניטיביות.